לפני ראש השנה ערכתי את חשבון הנפש המסורתי שלי ומסיבה זו או אחרת מצאתי את עצמי שוב  חושבת היום על תכניות לשנה החדשה, תכניות של "אחרי החגים". בד בבד עלו מחשבות הנוגעות לחיי הפרטיים מול מחשבות הנוגעות לגורלם של בעלי החיים המטופלים על ידנו ועל ידי עמותות למען בע"ח ברחבי העולם. חשבתי על כמה הייתי רוצה השנה לחסוך באנרגיות ולהשקיע רק במה שבאמת חשוב לי. חשבתי עד כמה הייתי רוצה לשמור על הימנעות פיסית ורוחנית מגורמים מזהמים המחבלים בגופי או בנפשי.

לרבים, המשמעות של שנה חדשה היא שנה נוספת של המשך המודל הישן והמוכר, המשך המאבק ההשרדותי בעולם ההפכפך שלנו ולעיתים הצמדות לכאב וסבל. רבים מסתפקים ברגעים בודדים של אושר במשך השנה כולה. אנו כלל לא מעלים בדעתנו כי ניתן לבצע תיקון מושלם ולחיות בשנה החדשה לפי תוכנה מתוחכמת ומספקת יותר. גם השנה נתקלנו בהתעללויות, בהזנחה, בנטישות וככלל חוסר מודעות למעמדן של חיות המחמד במסגרת חיי המשפחה. עם זאת, נתקלנו גם בהיפוך המוחלט של גילויי שליליות והתנהגות ירודה. אני מקבלת שיחות טלפון רבות משני צידי המתרס.

אבל, עם האופטימיות של פתיחת שנה חדשה חשוב לי לתת קרדיט לציבור הערני, המודע וזה אשר מוכן להשקיע מאמץ, זמן וממון רב כדי לסייע לבעלי חיים אסופיים – כלבים וחתולים חסרי בית.

אני זוכרת ומעריכה את אותן משפחות שהשקיעו מאמצים כדי לשקם כלבים וחתולים שלא תמיד יצאו     "מושלמים" מגבולותינו. נוכחנו לדעת שהכלל הקוסמי של אהבה מביאה אהבה תמיד פועל, משפחות שלקחו על עצמן אחריות, שמו ליבן לכאבו של הכלב או החתול האסופי וידעו לחבר אהבה למציאות טיפולית יום יומית, זכו לכלבים וחתולים מקסימים שמזרימים אור ותנועה לחייהם. הבוקר קיבלתי שיחת טלפון כזו של  "תודה על הכלב המקסים שמסרתם לנו…" כלב שיצא פעמיים לאימוץ, הוחזר ובשלישית נקלע לזרועות המשפחה המתאימה.

נקווה להרבה חיבורים מוצלחים השנה ולשנה טובה באמת .

עופרה רוזנשיין,

יו"ר העמותה