ב-19.9.2004 החליטה שופטת בג"ץ, דורית בייניש, לדחות את עתירת אגודת צער בעלי-חיים בישראל, חברת "מגן לחתול" ונעמה ואייל בלו, נגד תנו לחיות לחיות (תל"ל) והעמותה למען החתול בישראל (הל"ה) (דנג"ץ 5785/04).

העתירה ביקשה לקיים דיון נוסף בפסק-הדין שבעתירת תל"ל נגד השירותים הווטרינריים (השו"ט) (בג"ץ 4884/00). לדברי השופטת, "העותרים סבורים כי המתתם של חתולי-רחוב שלא ניתן למצוא להם בית הינה מעשה-חסד", שגם נועד להגן על בני-אדם "מפני מחלות ומטרדים", ו"מגן לחתול" הורגת את מרבית החתולים שהיא לוכדת. השופטת מתארת את השתלשלות המאבק המשפטי בעניין חתולים חופשיים: בעקבות עתירת הל"ה נגד עיריית ערד (בג"ץ 6446/96) אושרה סמכותן של הרשויות המקומיות להשמיד חתולים, אולם תחת סייגים רבים: "לשם מניעת סכנה לבריאות הציבור או מניעת מטרדים קשים" בלבד, תוך מחויבות לשקול לפני כן אמצעים פחות פוגעניים. לאחר מכן קבעו השו"ט נוהל, המתיר לווטרינר הרשותי סמכות להרוג ("להמית", בלשון בית-המשפט) חתולים ואת מי שהוסמך על ידו, ומנהל השו"ט הסמיך את החברה המסחרית "מגן לחתול" להרוג חתולים. תל"ל והל"ה עתרו נגד חוקיותו וסבירותו של הנוהל (בג"ץ 4884/00) בטענה שהוא מאפשר מדיניות השמדה המונית של חתולים, ובטענה שהסמכת "מגן לחתול" נעשתה שלא כחוק. העתירה התקבלה ב-2.6.2004 ובית-המשפט הורה לשו"ט לתקן את הנוהל נגד הרג חתולים שרירותי ולטובת הרג על-פי "מידתיות" (דהיינו, הרג רק במקרה "סכנה לבריאות הציבור או מניעת מטרדים קשים"); בג"ץ גם פסק שהרג חתולים יתבצע רק תחת פיקוח צמוד של וטרינר רשותי, ולכן ההיתר שנתנו השו"ט ל"מגן לחתול" – פסול. בעתירה הנוכחית טענו ארגון צער בעלי-חיים ושותפיו לעתירה, שפסק-הדין האחרון נוגד את פסק-הדין שבבג"ץ 6446/96, שבית-המשפט לא הגדיר מהי פגיעה ב"נוחות ורווחה" המצדיקה הרג חתולים ולכן אי-אפשר ליישמו, ושאין מספיק וטרינרים רשותיים לפיקוח ישיר על ההרג.  הנימוקים לדחיית העתירה:

• אין בפסק-הדין האחרון משום חידוש הראוי לדיון נוסף.
• אין בעתירה ערעור על ההלכה המשפטית שנקבעה אלא על התוצאות האופרטיביות, ולפיכך אין הצדקה לדיון נוסף.
• הטענה ש"ההלכה לפיה הסמכות להמית חתולי-רחוב כפופה לעיקרון המידתיות הינה הלכה חדשה וקשה" אינה נכונה – הדברים נכתבו כבר בבג"ץ 6446/96, ופסקי-דין נוספים של בג"ץ קבעו את "חובתה של הרשות לפעול באופן מידתי בבואה לפגוע בבעלי-חיים".פורסם לראשונה ב"זכויות בעלי-חיים השבוע", גיליון מס' 169, ספטמבר 2004. להרשמה לשבועון פס"ד בג"ץ 4884/00, עמותת תנו לחיות לחיות והעמותה למען החתול בישראל נגד מנהל השירותים הווטרינריים בשדה ואחרים, 2.6.2004.  אבי (תנו לחיות לחיות), "פסיקת בג"ץ החדשה: סוף להשמדות ההמוניות של חתולי רחוב", תנו לחיות לחיות, יוני 2004.  "העמותה נלחמת בהמתת חתולי רחוב בבג"צ", העמותה למען החתול בישראל, ינואר 2003.  פס"ד בג"ץ ‎6446/96, העמותה למען החתול נגד עיריית ערד ואחרים, 3.2.1998.
• מקורות
• לסיכום, השופטת בייניש אישררה את עמדתו של בית-המשפט העליון בכל הנוגע לזכותם של חתולים חופשיים לחיות, ואת ההגבלות שמטיל החוק על הריגתם. זהו איתות ברור לגופים העוסקים בהרג חתולים ולשו"ט, שפעילותם חייבת להשתנות, בצו בית-המשפט.