חוק צער בעלי-חיים (הגנה על בעלי-חיים), תשנ"ד-1994, הוא החוק המרכזי להגנת בעלי-חיים בישראל. הסעיף המרכזי של החוק הוא סעיף 2(א) הקובע איסור מסגרת:
"לא יענה אדם בעל-חיים, לא יתאכזר אליו ולא יתעלל בו בדרך כלשהי".
בנוסף לאיסור המסגרת מופיעים בחוק איסורים קונקרטיים לגבי סוגים מוגדרים של התעללות. החוק אוסר באופן קונקרטי על שיסוי בעלי-חיים זה בזה, על ארגון תחרויות קרבות בין בעלי-חיים, על העבדת בעלי-חיים שאינם מסוגלים לכך עקב מצבם הגופני ועל העבדת בעל-חיים עד כדי אפיסת-כוחות. כמו-כן, החוק אוסר הרעלת בעלי-חיים בסטריכנין, אלא בהיתר של מנהל השירותים הווטרינריים (מנהל השירותים הווטרינריים הוציא היתר כללי, הקובע באילו תנאים מותר השימוש בסטריכנין). תיקון לחוק משנת 2001 אוסר על עריכת ניתוחים בבעלי-חיים למטרות נוי (כגון קיצוץ זנבות ואוזניים של כלבים גזעיים………