חכם, רשע, תם וזה שאינו יודע לשאול פסיפס ישראלי

לאחר שנים שלא היינו בקשר הרמתי השנה טלפון ליום ההולדת למי שהיתה פעם חברתי הקרובה ביותר
התרגשות גדולה לשתינו והיא אכן הופתעה . אחרי שהתעדכנו היא שאלה פתאום " יש לך כלב ?”, “ שניים “ , עניתי והיא אמרה "חשבתי כך , אנשים לא משתנים" . הגרעין נשאר שם גם כאשר עוברות עשר ועוד עשר שנים . אותן האהבות של פעם . כבר אז בילדות תפסו הכלבים פיסה עצומה מחיי , תמיד מרגשים אותי מחדש . אותה חברה הייתה עדה למעשה הנועז שעשיתי בגיל 12 – למרות התנגדותם של הורי חסכתי כסף והגעתי יום אחד עם גורה רכה הבייתה .שילמתי בעבורה מכספי בייבי סיטר והיא חייתה איתנו והזדקנה עד לאותו יום בו נפחה נשמתה בחדרי שהיה חדר השינה המשותף שלנו .
גם אני הגעתי להבנה שאין באמת חדש תחת השמש ,אותם רגשות של פעם , אותן האהבות .איך שהוא התקשר לי עניין זה לחג הפסח . כל שנה אותה הגדה , אותם מנהגים , אותו פסח ומה בכל זאת נשתנה הפסח הזה? שכן מסורת החג מחייבת אותנו להתחדשות אביבית . במשך ימות החג חשבתי על ארבעת הבנים שכנגדם דיברה תורה : החכם , הרשע , התם וזה שאינו יודע לשאול . בבית הספר נהגו לפרש ולומר לנו שמדובר בבנים סימליים אשר מייצגים את הטיפוסים השונים בעם – יש לנו מכולם .
הפעילות למען בעלי החיים הפגישה אותי יותר מאשר עם בעלי חיים , עם בני אדם – עם אנשים , עם בעלי הכלבים והחתולים , עם המאמצים הטריים , עם המסורים והמזלזלים , עם הרגישים וטובי הלב מול הנוטשים והמתעללים . בחמש עשרה השנים האחרונות הכרתי אנשים יותר מבכל תקופה אחרת בחיי . נפגשתי ועודני נפגשת יום יום עם החכם , הרשע , התם וזה שאינו יודע לשאול . למפגשים בין אנשים וחיות פנים רבות . המפגשים הללו מפיקים מכל אחד מאיתנו רגשות מורכבים , חלקם עוד מימי ילדותנו הקדומה , חלקם התפתחו עם השנים . הקשוחים שבגברים מגלים את הצד הנשי והרך שבהם כאשר הם מתלטפים עם חתול אהוב או נרגשים למראה כלב נטוש ואבוד . העדינות והרגישות שבנשים מגלות עוצמות גבריות , תעוזה ותקיפות כאשר הן נדרשות לטפל בכלבם האהוב והנועז או כאשר הן נתקלות בבעלים חסרי אחריות שנדרש להעמידם במקומם .
ארבעת הבנים מההגדה מייצגים ללא ספק טיפוסים שונים בחברה האנושית אבל האם באמת כל כך קל להפריד בינהם ולומר זה רשע גמור , האחר תם מוחלט וכו ? האם אני באמת יכולה לשאול את עצמי איזה מהבנים אני ? חכמה ? רשעית? תמה או שאינה יודעת לשאול ? לא פשוט כל כך לענות .ואולי אנו בכל יום בן אחר ? או שאולי בכל סיטואציה בחיים אנו אחרים ? או יתכן ואנו חכמים באזור אחד אבל תמימים מאוד באחר ?
פירוש בוגר יותר אשר מציעים לנו הוא שבכל אחד מאיתנו קיים חלק מכל אחד מהבנים .פסיכולוגים ופילוסופים רבים טענו שבאדם כוחות רבים ולעיתים מנוגדים לגמרי , הנפש האנושית לא כל כך פשוטה לתאור ולא כל תואר הינו שלילת העדרו של התואר המנוגד לו- האם אדם חכם לא יכול לעשות מעשה טיפשי לפעמים ?!
לאחר כל שנות פעילותי למען בעלי החיים הגעתי למסקנה שככל שנטפל יותר בבני אדם כך יזכו בעלי החיים לחיים טובים יותר . הרשע – הישראלי המכוער המאמין שהחיים הם ג'ונגל וחוק הכוח הוא שיקבע לא מהסס להשליך את בעלי החיים שלו לרחוב בגלל בעיה פעוטה ופתירה "אין מה לעשות אלו הם החיים " הוא אומר , או " הכלב הזה עשה את שלו " – משפט ששמעתי רבות ובכל פעם מקומם ומצמרר מחדש כאשר כלב קשיש ננטש לנפשו. התם – מתקשה לעכל וחושב שאין מה לעשות, דבר לא ישנה את המצב העגום ואינו יוצא למאבק ברשע ואולי הגרוע מכל הוא זה שאינו יודע לשאול . כולנו לפעמים חוטאים בזה – אדישים , עייפים ,לא רוצים להתערב , לא מעורים , זרים בחברה , מתבוננים מהצד, תקועים חסרי הבנה וכוחות או מוכנות לשינוי .על הבן החכם אין צורך להרחיב , פרט לכך שאני לא מאמינה שיש פאזל אנושי שכולו שלמות וחכמה – אנו בני אדם , לא מלאכים .יחד עם זאת האמנתי ואני עדיין מאמינה שאנשים טובים מטבעם. אני נפגשת רבות עם ילדים במסגרת הפעילות החינוכית של " ראשון אוהבת חיות " ויותר מלעיתים קרובות יוצאת מן המפגשים מרוגשת , דומעת עם אף דולף . הילדים הצעירים , הם רגישים ואוהבי בעלי חיים . כאשר אני נכנסת לכתה ומציגה את עצמי " אני עופרה ואני אוהבת בעלי חיים . האם יש מישהו בכתה שלכם שאוהב בעלי חיים כמוני ? “ אני רואה ים של אצבעות קטנות באויר , בדרך כלל משהו כמו 40 אצבעות שרוצות להכנס למניין האוהבים . לפעמים נדמה לי שאני לא צריכה כלל להכין מערך שיעור , הם מלאים בסיפורים מרגשים משל עצמם ונאבקים על תשומת ליבי .
ואם כבר יצא לי לכתוב במוצאי החג של פסח בו רבים יוצאים לחגוג את המימונה אזכיר את האיש שלכבודו נערכות החגיגות והקשרו לחזון החברתי שלי . הרמבם – רבי משה בן מיימון שחי בספרד 1135-1204 ונחשב לגדול הפוסקים מציין בכתביו כי המוסריות היא תנאי מוקדם לשלמות הדת והשכל . המידות הטובות הן בעלות חשיבות עליונה ושלמות המידות היא לא תכלית בפני עצמה אלא רק אמצעי לשלמות חברתית . אי אפשר שלא להסכים עם כל מילה . נכון , בכולנו קיימים כל הכוחות ,החיוביים והשליליים אבל אם היום נשקיע ונטפח את הטוב , הוא יתפוס את החלק הארי ואת מירב השטח במארג האנושי שלנו . בעלי חיים זקוקים לבני אדם כדי להתקיים – חיות הבית שלנו וגם אלו החיים חסרי בית ברחוב . בני אדם זקוקים להשקעה והשקייה כדי לפרוח בחברה . דברים אלו נכתבו בעצם כקריאה לפעילות למען בעלי החיים באמצעות הילדים והנוער . אנחנו כאן ופעילים ואנו ממתינים למצטרפים .
עופרה רוזנשיין " ראשון אוהבת חיות "