אוניברסיטת תל אביב
הפקולטה למשפטים

סחר בבעלי חיים

עבודת סמינר – סוגיות בהסחרה
מוגשת לפרופ' טליה פישר

ספטמבר 2013 מגיש: ערן רוזנשיין
ת"ז: 200228971

תוכן עניינים:
1) מבוא………………………………………………………………………………………………………………….4
2) זירות הסחר בבעלי חיים………………………………………………………………………………………….5
2.1) תעשיית המזון………………………………………………………………………………………….5
2.2) תעשיית התרופות והשוק למחקר מדעי……………………………………………………………6
2.3) תעשיית הבידור………………………………………………………………………………………..7
3) מקורות הסטטוס הקנייני של בעלי החיים…………………………………………………………………….7
4) החצנות שליליות של הסחר בבעלי חיים……………………………………………………………………….9
4.1) החצנות שליליות של תעשיית המזון מן החי……………………………………………………..9
4.1.1) אובדן אנרגיה……………………………………………………………………………..9
4.1.2) בירוא יערות………………………………………………………………………………10
4.1.3) משבר הרעב העולמי……………………………………………………………………..10
4.1.4) נזקים בריאותיים………………………………………………………………………..11
4.2) החצנות שליליות של השימוש בבעלי חיים בתעשיית התרופות והמחקר המדעי…………11
4.2.1) פגיעה בקצב התקדמות המדע…………………………………………………………11
4.2.2) פגיעה בבריאות הציבור………………………………………………………………..12
4.2.3) בזבוז משאבים……………………………………………………………………………13
4.3) החצנות שליליות של השימוש בבעלי חיים בתעשיית הבידור………………………………..14
4.3.1) השחתה……………………………………………………………………………………14
4.4) סוגנות…………………………………………………………………………………………………..14
5) גישות לפתרון……………………………………………………………………………………………………….15
5.1) הגישה השוקית………………………………………………………………………………………..15
5.2) גישת ה-Legal Welfarism…………………………………………………………………………16
5.3) הגישה האנטי-קניינית……………………………………………………………………………….18
5.4) גישת הזכויות הטבעיות והגישה הפמיניסטית…………………………………………………..21
6) המשפט הישראלי כמקרה בוחן…………………………………………………………………………………21
7) סיכום………………………………………………………………………………………………………………..26
8) מקורות………………………………………………………………………………………………………………28

מבוא:
"ייסורים של רבי על ידי מעשה שגרם הוא עצמו באו, ועל ידי מעשה אחר הלכו.
על ידי מעשה באו, מה הוא? עגל אחד, שהוליכו אותו לשחיטה, הלך תלה ראשו בתוך כנף בגדו של רבי ובכה. אמר לו רבי: לך, לכך נוצרת. אמרו משמים: הואיל ואינו מרחם – שיבואו עליו ייסורים.
ועל ידי מעשה אחר הלכו ייסוריו – יום אחד הייתה שפחתו של רבי מטאטאה את הבית, היו מונחים שם בני חולדה והייתה מטאטאה אותם. אמר לה: הניחי להם, הרי כתוב: 'ורחמיו על כל מעשיו'. אמרו משמים: הואיל ומרחם – נרחם עליו."
סיפור זה אודות רבי יהודה הנשיא משקף נאמנה את התפיסה הנורמטיבית שלנו באשר לבעלי חיים כאמצעי שנוצר לקיום צרכינו, ורומז על הבעייתיות שבה. משחר ההיסטוריה נחשבו בעלי החיים כקניינו של האדם, סטטוס משפטי זה איפשר לבני האדם לעשות בבעלי החיים שימושים רבים ומגוונים לצרכיהם וכן לסחור בהם כשאר טובין. ברבות השנים, הלכו והתפתחו זירות הסחר, והיקפי השימוש בבעלי חיים בתעשיות שונות התרחבו משמעותית ועוררו לא מעט דילמות אתיות ומשפטיות, בייחוד לאור עלייתה של תנועת שחרור בעלי החיים בחצי השני של המאה ה-20.
בעבודה זו אתמקד בשלוש זירות סחר בבעלי חיים – תעשיית המזון, תעשיית המדע והתרופות ותעשיית הבידור. לאחר שאסקור את שלוש הזירות ומקורותיהן, אנסה לעמוד על שורשי הסטטוס הקנייני של בעלי החיים במשפט, אשר מאפשר את קיום הסחר באותן זירות.
בהמשך, אציג מספר החצנות שליליות מדאיגות של תעשיית המזון מן החי, פרקטיקת הניסויים בבעלי חיים לצורכי מחקר מדעי ורפואי וקיום מופעי בידור המשלבים בעלי חיים. החצנות שליליות אלה ממחישות את הבעייתיות הרבה הטמונה בהיקפי הסחר העצומים בבעלי החיים ומעלות תהיות לא מעטות באשר ליכולתן של תעשיות אלה להמשיך לזכות בלגיטימיות נורמטיבית.
בפרק הבא, אסקור את הגישות השונות במסגרת הדיון האקדמי אודות קומודיפיקציית בעלי חיים, שחותרות להיטיב את מצבם. חלקן נותרו בגדרי הספרות, בעוד שחלקן חדרו לעולם המעשה והשפיעו על חקיקה ופסיקה. על כן, אנסה לנתח את תגובת המשפט הישראלי כמקרה בוחן לאותן השפעות.
לבסוף, אנסה לטעון כי המשפט הישראלי, על אף שקידם את רווחת בעלי החיים ושיווה להם מעמד ייחודי בכותלי הסטטוס הקנייני, לוקה בניתוח עלות-תועלת חסר ואציע הצעות לשינוי.

זירות הסחר בבעלי החיים
האדם עשה שימוש בבעלי חיים לצרכים פונקציונאליים משחר ההיסטוריה האנושית. על פי הערכות, האדם צד בעלי חיים לצורכי מאכל כבר לפני כ-72,000 שנים, ולצורכי ביגוד לפני כ-42,000 שנים, והחל מהתפתחות החברה האנושית ומנגנוני המסחר לפני כ35,000 שנה, צאן ובקר שימשו נכסים סחירים עבורו.
המהפכה התעשייתית, התמורות המואצות במדע ובטכנולוגיה וכן פריחת ענפי צריכת הפנאי שהביאו המאות ה-19 וה-20 סימלו שינוי משמעותי בהיקף השימוש והסחר בבעלי החיים על ידי בני האדם. כיום, מאות מיליארדי בעלי חיים נסחרים מדי שנה בתעשיות ושווקים שונים ברחבי העולם.
לסחר בבעלי החיים זירות רבות ומגוונות, החל מענף הביגוד, בו נעשה שימוש בעורות ובפרוות של בעלי חיים מזנים שונים ועד סחר בבעלי חיים לצורכי שעשוע, ראווה ואף בטחון והצלה. בעבודה שלהלן אתמקד בשלוש זירות עיקריות: סחר בבעלי חיים בתעשיות המזון, התרופות והמחקר המדעי וכן בענף הבידור.
תעשיית המזון:
השימוש בבעלי חיים בתעשיית המזון העולמית השתנה מהותית במאה ה-20. זאת, רבות בשל השינויים הקיצוניים בהרגלי התזונה של בני האדם לאורך ההיסטוריה. עד תקופת האימפריה הרומית במאה ה-5 לספירה, האדם התבסס בעיקר על תזונה צמחית, אשר נשענה על חקלאות שדה שסיפקה ירקות, פירות, קטניות וחיטה. השבטים הברבריים באירופה היו הראשונים שהכירו לאימפריה הרגלי תזונה הנשענים בעיקר על מזון מן החי. הרגלים אלו נדדו יחד עם האימפריה אל מחוץ לאירופה ובהדרגה אל כל רחבי העולם.
בחלוף השנים, החקלאות המסורתית, אשר עד למאה ה-20 סיפקה לשוק המזון בשר, חלב וביצים והתאפיינה בשטחי מרעה גדולים ושטחי מחייה המדמים היטב סביבה טבעית עבור בקר ועופות, הוחלפה בחקלאות תעשייתית המשתדלת לעמוד בביקוש העצום למזון מן החי ברחבי העולם.
כיום, תעשיית המזון העולמית "מייצרת" כ-90 מיליארד חיות ימיות וכ-53 מיליארד חיות יבשתיות בכדי לספק לשוק בשר, חלב וביצים מדי שנה. נתונים אשר ממחישים עד כמה הביקוש למזון מן החי גבוה וקשיח. על מנת לספק את הביקושים הגבוהים וקצב האספקה המואץ, שטחי המרעה של החקלאות המסורתית צומצמו משמעותית, שיטות ההאכלה השתנו וכעת מכילות גם הורמוני גדילה ופריון להאצת מועדי השחיטה והגברת קצב ייצור החלב, בעוד שהחקלאי המסורתי עצמו הוחלף במיכון כבד ופסי ייצור, המאיצים את קצב השחיטה, החליבה ומיון הביצים. כיום הביקושים כה גבוהים שבקר וחזירים נחשבים בעיני רבים כשתיים מההשקעות הכי בטוחות ויציבות בשוק הסחורות העולמי בשיקאגו.
למדינה חלק ניכר בהתפתחות תעשיית המזון מן החי ושימורה, בעיקר באמצעות מיסוי אטרקטיבי וסבסוד משמעותי. בארה"ב, 62 מתוך כל 100 דולר שנכנסים לתעשיית המזון מן החי מקורם בסבסוד ממשלתי. זאת, לנוכח התפיסה בדבר חיוניות מזון זה מבחינה תזונתית והעלויות הגבוהות לייצורו, שמקורן בניוד בעלי החיים, הרבעתם, האכלתם ובמקרקעין לשטחי מרעה.
תעשיית התרופות והשוק למחקר מדעי:
השימוש בבעלי חיים לצורכי מחקר נעשה לראשונה כבר במאה הרביעית לפני הספירה ביוון העתיקה. הפיזיקאי אסיסטראוטוס היה מבין הראשונים שהשתמש בבעלי חיים לניסוייו בעודם בחיים. לאורך ההסטוריה הרוב הכמעט מוחלט של פורצי הדרך במדע הרפואי, הביולוגי והפיזיקאלי עשו שימוש בבעלי חיים בכדי להגיע לתגליות שקידמו רבות את האנושות.
התפיסה הבסיסית שבעלי החיים משמשים כלים גרידא עבור המדען הגיעה לשיא בכתביו של רנה דקארט, שתיאר את בעלי החיים כמכונות עם אנטומיית גוף דומה לזו של בני האדם, אך ללא נפש או רגש, שנבראו על ידי האל לשימושו של האדם. תפיסה זו אמנם התרככה עם השנים, עם גילויים אודות יכולות החישה והרגש של בעלי החיים, אולם העקרון העומד מאחוריה השאיר אותה כשלטת בקרב הנסיינים והקהילה המדעית.
תפיסה זו באה לידי ביטוי גם במדיניות ממשלתית. היום במרבית מדינות העולם ישנה רגולציה המחייבת ביצוע ניסויי רעילות על בעלי חיים בהכרה לפני השקה מסחרית של תרופות, חיסונים, חומרי הדברה, כימיכלים תעשייתיים ומזון מהונדס גנטית.
יתר על כן, אחוז ניכר מהניסויים בבעלי חיים הם במסגרת מחקר בסיסי, דהיינו ללא מטרה יישומית או מעשית, אלא לשם סקרנות מדעית בלבד. מחקר בסיסי כולל ניסויים בקרב תלמידים בבתי ספר, מחקרים פסיכולוגיים וכו'.
כל אלו הביאו להיקף עצום של "ייצור" בעלי חיים לצורכי ניסויים, פיתוח שוק של מיכשור ייעודי לניסויים בבעלי חיים ומנגנוני ייצוא וייבוא מהירים של בעלי חיים מכל רחבי העולם למעבדות. לשם המחשה, חברת צ'ארלס ריבר האמריקאית לבדה "ייצרה" 22 מיליון חיות מעבדה בשנת 1988. יש להניח כי כיום, 25 שנה מאוחר יותר, המספרים גדולים בהרבה. משום שמרבית מדינות העולם אינן מפרסמות מידע וסטטיסטיקה אודות ניסויים בבעלי חיים, אין דרך לדעת מה ההיקף המדויק בכל רחבי העולם, אולם הערכות גורסות כי מבוצעים ניסויי מעבדה על כ-115 מיליון בעלי חיים בכל העולם מדי שנה.
תעשיית הבידור:
ניתן למצוא תיעוד לשימוש בבעלי חיים כאמצעי בידור כבר בעלילות גילגמש במסופוטמיה, 3000 שנה לפנה"ס, בהן מסופר על מלחמות שוורים. אולם, ברומא העתיקה ניתן להבחין לראשונה בשימוש בבעלי חיים במופעי בידור לקהל המונים. הקוליסאום היה מארח בימי הביניים מופעי קרבות בעלי חיים מזנים שונים וכן קרבות בין גלדיאטורים לבין בעלי חיים בפני קהל של כ-50,000 צופים.
ברבות השנים, הפכו אמצעיי הבידור באמצעות בעלי חיים למגוונים ופופולאריים יותר ויותר. כיום בעלי חיים מופיעים בתחרויות ספורט כמו מירוצי סוסים וכלבים, בקרבות דם של כלבים ותרנגולים, בקרקסים, במקומות בילוי כגון גני חיות ואושנריומים ואף במופעי תרבות שנועדו לשמר מסורת מקומית, דוגמת מלחמות ומירוצי שוורים בספרד ומדינות דרום אמריקה.
כיום יש כ-800 גני חיות ברחבי העולם, המחזיקים בכ-6000 זנים של בעלי חיים פראיים. אמנות והסכמים בינלאומיים מסדירים העברת בעלי חיים בין גני חיות ברחבי העולם ורגולציה במרבית מדינות העולם המערבי מתירה שבי בעלי חיים שנולדו בטבע בכדי לשמור על תכולה מלאה בגני החיות. הערכה היא שגני חיות ברחבי העולם זוכים לכ-16 מיליארד דולר מתרומות וכ-175 מיליון איש באים בשעריהם מדי שנה.
בדומה לשוק אביזרי העזר לניסויים בבעלי חיים, גם תעשיית הבידור באמצעות בעלי חיים יצרה שווקי משנה רווחיים. חלק ניכר מהכנסות סוכנויות ההימורים, למשל, הוא מהימורי מירוצי סוסים. בבריטניה הענף שווה לכלכלת המדינה 3.45 מיליארד ליש"ט בשנה.
מקורות הסטטוס הקנייני של בעלי החיים
מרבית בעלי החיים בהם נעשה שימוש כנכסים קנייניים בזירות שתוארו לעיל הם בעלי חוליות. מחקרים מוכיחים חד משמעית שמדובר ביצורים בעלי יכולות חישה, צרכים חברתיים, רגשיים ואינטלקטואליים. מדוע אם כן מגדיר המשפט המודרני יצורים אלו כקניין שניתן לנצל ולסחור בו כאוות נפשם של בעליהם, כמעט כפי שיכולו היו לעשות בכל סוג של מיטלטלין.
ניתן למצוא שני מקורות מרכזיים לסטטוס הקנייני של בעלי החיים במשפט. המקור הראשון הוא בספר בראשית- אלוהים ברא את האדם בצלמו והתיר לו לרדות בכל זני בעלי החיים שברא לפניו:
"וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ וְיִרְדּוּ בִדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבַבְּהֵמָה וּבְכָל-הָאָרֶץ וּבְכָל-הָרֶמֶשׂ הָרֹמֵשׂ עַל-הָאָרֶץ"
תפיסה תנכית זו, שרואה באדם צלמו של האל ובבעלי החיים זנים נחותים יותר הסרים למרותו, חלחלה למשפט הטבעי וממנו גם למשפט האנגלי המקובל בימי הביניים. עקרונות המשפט המקובל, ובינהם הסטטוס הקנייני של בעלי החיים, התפשטו אל כל רחבי העולם בתקופה הקולוניאליסטית בעת התרחבותה של האימפריה הבריטית, והגיעו בין היתר גם למשפט הארץ-ישראלי.
כיום, הסטטוס הקנייני של בעלי החיים במשפט המקובל בא לידי ביטוי הן בחקיקה והן בפסיקה אנגלית ואמריקאית. דוגמא בולטת לתפיסה זו ניתן למצוא בבאקנר נ' האמל, פסק דין אמריקאי שקובע כי כלבים הם רכוש של בעליהם, ועל כן אין להעניק פיצוי מעבר לשווי השוק של הכלב. בישראל, דוגמא בולטת לאימוץ תפיסת בעלי החיים כקניין היא בקיבוץ להב נ' מדינת ישראל, פסק דין שדן באומדן השווי הכספי של 136 יעזים שהומתו בפינת חי של קיבוץ ועשה כן ברטוריקה של נזק רכושי.
החקיקה הישראלית רוויית הוראות המתייחסות לבעלי חיים כקניין. סעיפים 451 ו-457 לחוק העונשין עוסקים בעבירות של היזק לבעל חיים והדבקה של בעל חיים במחלה מידבקת, בהקשר של נזק רכושי במזיד. חוק השבת אבידה מתייחס ל"אבידה שהיא בעל חיים", בעוד שחוק ההוצאה לפועל מונה רשימה של מיטלטלין שאינם ניתנים לעיקול, וביניהם נכלל בעל חיים של החייב.
המקור השני לסטטוס הקנייני של בעלי החיים הוא באסכולה הסטואית, שמקורה בפילוסופיה היוונית. לתפיסתה, העולם נברא עבור בני האדם, אשר עומדים בפסגת ההיררכיה הטבעית. האל העניק לבן האדם בינה ועל כן הוא יכול למשול בטבע כולו ללא נקיפות מצפון.
הפילוסופיה היוונית והאסכולה הסטואית בפרט השפיעו רבות עולם החשיבה הרומי. אין זה פלא איפוא שהמשפט הרומי אימץ גם הוא עקרון לפיו בעלי החיים הם בגדר קניין. ה-Corpus Juris Civilis הרומי ("קוד יוסטיניאנוס") ביסס את התפתחות המשפט הקונטיננטלי המודרני, שקלט עקרון זה.
כיום מרבית הקודים האזרחיים במדינות המשפט הקונטיננטלי מגדירים בעלי חיים כמיטלטלין. חלקם, כמו ה-Code Civil הצרפתי , לא שינו את הגדרת הקניין הרומית כלל, וחלקם הכפיפו אותה לחוקי הגנה על בעלי חיים למינהם, כמו ה-BGB הגרמני.
הסתכלות שונה על המעמד הקנייני של בעלי החיים היא בבחינת יציאתם של בני האדם כולם מהסטטוס הקנייני. מעמדם המשפטי של עבדים ובעלי חיים כקניינו של האדון היה זהה משחר ההיסטוריה האנושית. מהפכות חוקתיות מרחיקות לכת כמו אלו שאירעו עם סיום מלחמת האזרחים בארה"ב והתיקון ה-13 לחוקה האמריקאית וההכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות אדם של האו"ם לאחר מלחמת העולם השנייה בישרו על סיום ההכרה המשפטית בעבדות והוצאת כלל הגזע האנושי ממעגל הסטטוס הקנייני. עם זאת, עד היום לא התרחש אירוע דומה שבכוחו להרעיד את אמות הסיפים עד כדי מהפכה חוקתית שתזנח את מעמדם הרכושי של בעלי החיים.
החצנות שליליות של הסחר בבעלי חיים
לנוכח גודלן והיקפן העצום של התעשיות הסוחרות בבעלי חיים, קל להסיק כי השחקנים בשווקים הרלוונטיים להן אינם היחידים הנושאים בעלויות עסקה. צדדים שלישיים רבים, ולעיתים אף החברה כולה, נאלצים לשאת בעלויות מפאת עצם קיומן ופעילותן של תעשיות אלה. אסקור להלן מספר החצנות שליליות של שלוש זירות הסחר המרכזיות, במטרה להבין האם העלות החברתית גבוהה מהתועלת שאנו מפיקים מזירות סחר אלו.
החצנות שליליות של תעשיית המזון מן החי:
אובדן אנרגיה: עקרון הבסיס בחקלאות הוא שילוב פוריות הקרקע והאנרגייה הטבעית הטמונה בה עם אנרגיית קרני השמש בכדי להפיק מזון, מה שמגדיל את כמות האנרגיה הזמינה לצריכה בעולם. החקלאות המסורתית מדגימה היטב עקרון זה- תירס, לשם המחשה, מייצר בממוצע 83 קלוריות לצריכה על כל השקעה של קלורייה באנרגיית הדלק הטבעי שבאדמה.
מנגד, חקלאות המזון מן החי מביאה לבזבוז אנרגיה. דהיינו, הערך הקלורי המגולם במוצרים מן החי נמוך יותר מההשקעה הקלורית באנרגיית הדלק הטבעי של האדמה, שנעשתה על מנת להפיקם. גידול בעל חיים לשחיטה, לחליבה או להטלת ביצים מצריכה האכלה רבה, אולם השקעה קלורית משמעותית בבעל החיים מרגע לידתו ועד הפקתו כמזון "מתבזבזת" על עצמות, רקמות, פרווה, נוצות ותאים רבים נוספים שלא נצרכים על ידי האדם. לדוגמא, בשר בקר מעניק קלוריה אחת לצריכה על כל 33 קלוריות של דלק טבעי שנדרשות להפקתו.
במציאות בה מוצרי מזון מן החי מופקים בהיקפים כה גדולים ובקצב מואץ, החשש לאזילת אנרגיית הקרקע ומדבור שטחי אדמה חקלאית פורייה בעולם הולך וגובר.
בירוא יערות: כמצויין לעיל, תעשיית המזון מן החי "מייצרת" 53 מילארד חיות יבשתיות מדי שנה. על כן, היא זקוקה לשטחי מרעה עצומים על מנת להכילם ולגדלם, וכן לשטחי חקלאות עצומים על מנת לגדל מזון מספק עבורם. הפתרון המועדף על הייצרנים הוא שימוש בשטחי יערות הגשם הנרחבים. מדינות דוגמת קוסטה ריקה, קולומביה, ברזיל, תאילנד, אינדונזיה ומלזיה מכרו לתאגידי הענק בתעשיית המזון את הזכות לכרות מאות אלפי קמ"ר משטחי יערות הגשם בשטחיהן, בכדי לאכלס בהם מיליארדי בעלי חיים המיועדים לייצור מזון.
יערות הגשם מאכלסים באופן טבעי בין 40% ל-75% מכלל זני בעלי החיים והצמחים בעולם וכן רבע מכלל התרופות הטבעיות שמגיעות מהצומח. כמו כן, צמחיית יערות הגשם אחראית ל-28% מייצור החמצן בעולם, באמצעות הליך הפוטוסינטזה. בשל הליך בירוא היערות שתעשיית המזון מן החי אחראית לחלק ניכר ממנו, כ-20% מיערות הגשם באזור האמזונס שבברזיל נכרתו ב-40 השנים האחרונות בלבד.
משבר הרעב העולמי: קרוב ל-870 מיליון אנשים ברחבי העולם חיים בתת תזונה ומוגדרים על ידי ה-World Hunger Education Service כרעבים. כ-852 מיליון מהם חיים במדינות מתפתחות. דומה כי בעיה חלוקתית קשה זו נובעת בחלקה מהעובדה ש-70% מהשטחים החקלאיים בעולם מיועדים לתזונת בעלי חיים בשליטת תעשיית המזון מן החי ולא לתזונת אדם. הבעיה מתחדדת בשל פעילות מרבית תאגידי תעשייה זו בשטחי מדינות העולם השלישי. צמצום היצע הגידולים החקלאיים הצמחיים במדינות אלו מעלה את מחירם, בעוד שמזון מן החי יקר מעצם הליך הפקתו.
דון פארלברג, סגן שר החקלאות האמריקאי לשעבר, גרס כי הפחתה במחצית של אוכלוסיית משק הבקר והצאן בלבד תספק די מזון בכדי לכסות את החסר הקלורי של מדינות מתפתחות פי ארבעה.
נזקים בריאותיים: רבות נכתב אודות התועלת הבריאותית של מזון מן החי לעומת נזקיו. מחקרים סותרים אודות השניים פורסמו למכביר. אולם, ישנן מספר עובדות עליהן אין עוררין ואותן בלבד אציין. מזון מן החי הוא המקור היחיד בתזונת האדם לכולסטרול אקסוגני, דהיינו כזה שאינו מיוצר על ידי הכבד. הוכח באינספור מחקרים כי אכילה מוגזמת של מזון מן החי היא הגורם הבלעדי לרמות יתר של כולסטרול בדם, מה שעלול להוביל לטרשת עורקים, חמצון יתר של הדם, התקפי לב ואף למוות.
הצריכה הממוצעת של כולסטרול, שמקורו כאמור במזון מן החי, בעולם המערבי עולה רבות על זו המומלצת בקרב רופאים. לשם המחשה, בארה"ב אדם במשקל 68 ק"ג צורך בממוצע בין 200 ל-300 מיליגרם כולסטרול עודף ביום.
יתר על כן, מזון מן החי הוא המקור המרכזי לשומן רווי ושומן טראנס בתזונת האדם. מחקרים מוכיחים כי צריכה עודפת של שומן רווי ושומן טראנס מגבירה משמעותית את הסיכוי לאלצהיימר, סרטן השד וסרטן הערמונית, סכרת, כשל בתפקוד הכבד, השמנת יתר ועוד.
החצנות שליליות של השימוש בבעלי חיים בתעשיית התרופות והמחקר המדעי:
פגיעה בקצב התקדמות המדע: פרקטיקת הניסויים בבעלי חיים למטרות רפואיות ומדעיות אינה מעוררת שאלות אתיות בלבד, אלא גם שאלות תועלתניות. רבים יסכימו כי המעבר משיטה מחקרית של צפיה קלינית לניסויים בבעלי חיים במעבדה קידמה את המדע באמצע המאה ה-19 והביאה לגילויים חדשים ולהרחבה משמעותית של מעגל הידע האנושי. אולם, עם פיתוח שיטות מחקר חדשניות במאה ה-21 עולות לא מעט טענות בדבר סטגנציה מדעית כתוצאה מלחצי כוחות השוק העוצמתיים של תאגידי הסחר בחיות מעבדה והציוד הנלווה לניסויים.
לבעלי חיים מזנים שונים, לרבות בן האדם, מבנה אנטומי שונה, היוצר תגובות שונות לגירויים סביבתיים. כפועל יוצא, הצלחה או כשלון של ניסוי בבעל חיים לעולם לא יוכל להבטיח השפעה זהה על גוף האדם.
חלק מהתרופות המהפכניות והחשובות ביותר שהופקו בהיסטוריה האנושית, הוכחו כלא יעילות על זנים רבים של בעלי חיים, ובינהם זנים פופולאריים מאוד במעבדות הניסויים. לדוגמא: פניצילין הורג חזירי ים ואיננו משפיע כלל על ארנבים, ועל כן פיתוחו עוכב שנים רבות. גילויו על ידי סר אלכסנדר פלמינג היה דווקא בטעות כשהבחין בזיהום פטרייתי על צלחת פטרי.
כמו כן, אספירין ידוע כבעל השפעה קטלנית על כלל זני החתולים וגורם לשיבושי לידה אצל עכברים וקופים, בעוד שמורפיום, משכך כאבים מהפכני עבור האדם, הוא בעל השפעה דווקא מעוררת עבור סוסים וחתולים.
מקרים אלו מעלים את השאלה, כמה גילויים מהפכניים עבור האדם נמנעו מעולם המדע והרפואה בשל תוצאות שליליות בניסויים בבעלי חיים. חוקרים במכון הלאומי למדעי הבריאות הסביבתית בצפון קרוליינה אף הזהירו כי ניסויים בבעלי חיים עלולים להכשיל באבחנת חומרים כימיים הגורמים לסרטן בבני אדם.
כיום, שיטות מחקר באמצעות תרביות תאים ורקמות אנושיות ("אין ויטרו") מוכחות כמדוייקות הרבה יותר, אולם עלותן עלולה להיות גבוהה ולעיתים הן חסרות יכולת לגלות תופעות לוואי. שיטה חדשנית נוספת היא "אין סיליקו", הדמייה סביבתית באמצעות אלגוריתם ממוחשב, שנועד להדמות הליכים טבעיים. השיטה הוכחה כיעילה מאוד ותדירות השימוש בה במחקרים ב-15 השנים האחרונות הולכת וגוברת.
נכון להיום, השאלה אודות התועלת שבחסכון עלויות שיטות המחקר החדשניות, באמצעות העדפת הניסויים הזולים היחסית בבעלי חיים, לעומת עלות כשלון מדעי פוטנציאלי עודנה פתוחה וכמעט בלתי אפשרית לאומדן. אולם, יותר ויותר קולות בקהילה המדעית עצמה קוראים לשינוי.
פגיעה בבריאות הציבור: כאמור, מבנה גוף האדם שונה מזה של בעלי חיים, ועל כן תוצאות ניסויים המבוצעים בהם עלולות להיות הרסניות. מקורם של אסונות רבים בתחום הפרמקולוגיה הוא בניסויי תרופות מוצלחים שבוצעו על זנים שונים של בעלי חיים.
דוגמא בולטת היא אסון התלידומיד שאירע בשנות ה-60 של המאה ה-20. התלידומיד פותח כתרופה נגד בחילות בוקר לנשים בהריון. התרופה נוסתה בהצלחה על נקבות הרות של כלבים, חתולים, קופים, חולדות, אוגרים ותרנגולים ועל כן קיבלה אישור להשקה באירופה ובדרום אמריקה. שבועות מספר לאחר השקתה של התרופה נתגלו תוצאות קשות בקרב עוברי הנשים שנטלו את התרופה, שנולדו עם מומים מחרידים כמו היעדר גפיים, אוזניים ואיברים נוספים.
אסון האופרן לדלקת פרקים העלה סימני שאלה נוספים בדבר יעילות הניסויים. התרופה, שאושרה לשימוש לאחר שעברה בדיקות נרחבות באמצעות ניסויים בזנים רבים של בעלי חיים, גרמה ל-61 מקרי מוות רשומים וכן 3500 דיווחים על תגובות שליליות, לפני שנאסרה לשימוש. שני אסונות בולטים נוספים על רקע דומה היו של הפרקטולול למחלות לב, שנוסה בהצלחה על בעלי חיים וגרם לעיוורון בני אדם, וכן אסון הזיפפרול לשיעול, שנוסה גם הוא בהצלחה והוביל להתקפי עוויתות ואיבודי הכרה בקרב אנשים.
בסך הכל ישנן 53 פרשיות מוכרות של תרופות שנוסו בהצלחה על בעלי חיים, אושרו לשימוש והורדו מהמדפים בעקבות תגובות שליליות.
בזבוז משאבים: ניסויים בבעלי חיים נתפסים על ידי המדינה כהכרחיים- ולראייה הרגולציה הענפה בקרב מדינות המערב, המטילה חובה לבצעם בכדי לקבל אישור שימוש מסחרי בתרופות. בנוסף, מרבית המדינות מתמרצת מחקרים מדעיים המשלבים ניסויים בבעלי חיים באמצעות סבסוד בדרגות שונות. בארה"ב למשל, תשעה גופים ממשלתיים שונים מסבסדים באמצעות כספי מסים מחקרים המערבים ניסויים בבעלי חיים בעלות 12 מיליארד דולר לשנה. יתר על כן, ניסויים רבים מבוצעים על ידי המדינה עצמה בצבא ובמוסדות לימוד ממלכתיים שונים.
אולם, לא ברור האם התמורה משקפת את ההשקעה הרבה, הן של המדינה והן של החוקרים עצמם. ניסויים בבעלי חיים מתחלקים לשני סוגים, ניסויים המבוצעים כחלק ממחקר בסיסי וניסויים המבוצעים כחלק ממחקר יישומי.
מחקר בסיסי הוא מחקר ללא מטרה יישומית או מעשית. המניע העיקרי מאחוריו הוא סקרנות מדעית ואקדמית. מחקר מקיף בגרמניה גילה כי פחות מ-1% מהמחקר הבסיסי מוביל ליישום רפואי כלשהוא. מחקר יישומי נפוץ בעיקר בתעשיית התרופות ונועד להשיג מטרה יישומית. ה-FDA האמריקאי הוציא ב-2006 מסמך הנחיות אשר מעיד כי פחות מ-10% מהתרופות, שלשם הפקתן מתבצעים ניסויים בבעלי חיים שהוגדרו כמוצלחים, מאושרות לשימוש על ידי בני אדם.
דומה אם כן כי מרבית ההשקעה החברתית העצומה בניסויים יורדת לטימיון מבלי לספק תועלת. מחקרים רבים ננטשים באיבם, מוכרזים בסופם ככשלון, או לעיתים מבוצעים ממניעי יוקרה מקצועית גרידא.
החצנות שליליות של השימוש בבעלי חיים בתעשיית הבידור:
השחתה: טיעון ההשחתה חזק במיוחד בהקשר לתעשיית הבידור. בניגוד לתעשיות המזון מן החי ותעשיית התרופות, בהן במעמד רכישת המוצר אין לצרכן יכולת ממשית לדעת אודות התרחשויות מטרידות מאחורי הקלעים שסייעו להפקתו, בכל המדובר בשימוש בבעלי חיים לצורכי בידור וראווה הצרכן משלם ישירות בכדי לצפות בבעל החיים. זאת, כשלעיתים תכופות אין כל ספק לצדדים בעסקה כי אותו בעל חיים צפוי לסבול או אף למות, כמו במלחמות שוורים או קרבות כלבים.
הקשר בין התאכזרות לבעלי חיים ואלימות כלפי בני אדם נחקר רבות. כיום ברור כי גם צפייה בפעולות הגורמות לכאב וסבל של יצורים חיים מעוררת אגרסיביות, מגבירה נטייה לאלימות ומקהה את רגשי החמלה. הדבר נכון כפליים, כאשר החשיפה היא בגיל צעיר, בדומה לגילאים בהם הורים נוהגים לקחת את ילדיהם למופעים ותצוגות של בעלי חיים מחוץ לסביבתם הטבעית. נתונים אלו מדאיגים במיוחד בשל השימוש הנפוץ בבעלי חיים במופעי בידור וראווה ובשל העובדה שהצפייה בהם הפכה לחלק בלתי נפרד מתרבות צריכת הפנאי בכל רחבי העולם.
סוגנות:
סוגנות הינה מונח שהוטבע על ידי הפסיכולוג ריצ'ארד ריידר בשנת 1970. המונח (באנגלית- Speciesism) מתאר צורת אפלייה במסגרתה מוקנים ערכים, זכויות ויחס מועדף לזן (species) מסויים על חשבון זן אחר. המונח קיבל הכרה עולמית עם פרסום הספר הנודע Animal Liberation של הפילוסוף האוסטרלי פיטר סינגר, ותורגם לעברית כ"סוגנות".
אליבא דסינגר, הרוב הכמעט מוחלט של בני האדם בעולם הוא סוגני. מרבית האנשים בעולם נוטלים חלק במעשים שיש בהם הקרבה של האינטרסים החשובים ביותר של זנים אחרים בכדי לקדם אינטרסים זניחים שלהם. כמו כן, סינגר גורס כי הסוגנות היא מנת חלקה של החברה האנושית כיום, בדיוק כפי שהגזענות כלפי שחורים הייתה מנת חלקה של החברה האמריקאית בתחילת תקופת העבדות, וכפי שהסקסיזם רווח באירופה של ימי הביניים. זאת, שכן יש הסכמה רווחת בחברה כי בעלי חיים הינם יצורים נחותים ביחס לאדם, שניתן להקריב, לשעבד, לקנות בהם בעלות ולסחור בהם.
לא יהיה זה מדוייק להגדיר את הסוגנות כהחצנה שלילית של הסחר הנרחב בבעלי חיים בתעשיות השונות, שכן הדעות חלוקות באשר למאפייני הקשר הסיבתי בין השניים, אם כי ברור שהקשר בינהם הדוק. יהיו הטוענים כי תפיסה סוגנית היא שאיפשרה לתעשיות בהיקף כה גדול לבצע סחר בבעלי חיים בהתערבות משפטית ומדינתית מינימלית, בעוד שאחרים גורסים כי עצם קיום הסחר השריש תפיסות סוגניות עמוקות בחברה, שהמשפט מתקשה או נמנע מלפעול כנגדן, שכן הוא תופס אותן כמוסכמות יסוד.
גישות לפתרון
בפרק שלהלן אסקור מספר גישות לפתרון כשלי השוק והשאלות האתיות העולות בהקשר לתעשיות הסוחרות בבעלי חיים. ניתן לחלק את הספרות הענפה בתחום לחמש תפיסות בסיסיות שונות, שניתן אף למקמן על סקאלה שבין מתינות לרדיקאליזם. בפרק זה אתמקד בשלוש מהן ואזכיר את העקרונות הבסיסיים של השתיים האחרות.
הגישה השוקית:
הגישה השוקית הוצעה פעמים מספר בספרות, בעיקר על ידי משפטנים בעלי רקע כלכלי, כאמצעי לקידום רווחת בעלי חיים בתעשיות שונות. אין זה מפתיע אולם, כי אין מדובר בגישה רווחת למדי, שכן היא עושה שימוש ברטוריקה של כוחות שוק ולא של אינטרסים וזכויות, לחם חוקם של מרבית פעילי רווחת בעלי החיים בעולם.
ג'ף לסלי וקאס סנסטין היטיבו לנסח את יסודות הגישה השוקית, ואת ההיגיון שמאחוריה במאמרם Animal Rights Without Controversy. הנחת המוצא של הגישה היא שמכנה משותף אחד לכלל התעשיות הסוחרות בבעלי חיים הוא כשל שוק משמעותי בדמות פערי מידע עצומים בין הצרכן ליצרן. בשנת 1995 סקר הראה כי שני שליש מהאמריקאים הסכימו עם האמרה ש"זכותו של בעל חיים לחיות חיים ללא סבל שוות ערך לזכותו של אדם לחיות חיים ללא סבל". תוצאות סקר שכזה עומדות במתח עצום עם פעולות שנעשות בתדירות יומית על ידי מיליוני אנשים, שגורמות לסבל עצום של בעלי חיים.
אם כן, יש להניח שלו הצרכן הממוצע היה יודע כיצד מופקת מנת הבשר שהוא רוכש, או מה כרוך בהליך הייצור של סירופ נגד שיעול שהוא צורך, הוא היה נמנע מלרכושם, או לכל הפחות מוחה או מבצע מאמצים אקטיביים לחיפוש חלופה הולמת יותר. במילים אחרות, מרבית הצרכנים מתמחרים ערך כלשהוא לרווחת בעלי החיים בתעשיות השונות, והיו מוכנים לשלם יותר עבור מוצר בו הטיפול בבעלי החיים היה הומאני יותר. כל עוד אופן הפקת המוצרים מוסתר מהציבור, ניתן להוזיל עלויות באמצעות טיפול זול יותר והולם פחות בבעל החיים.
התוצאה היא שהשווקים בתעשיות בהן עסקינן אינם יעילים ואינם משקפים את העדפות הצרכנים. במצב זה, נדרשת התערבות בכדי להביא אותם לאיזון. הגישה השוקית קוראת להחליף את הרגולציה בכל התעשיות העושות שימוש בבעלי חיים מכללי "ציווי ושליטה" לכללי "חובת מסירת מידע". לדוגמא: במקום לכפות על יצרני ביצים יחס צפיפות מקסימלי מסויים של תרנגולות בלול על פי מטר רבוע, יש להטיל חובה על יצרני הביצים להדפיס על אריזות המוצרים מהי צפיפות התרנגולות בלולים שלהם ולהעביר את ההחלטה אם לתגמל את היצרן לידי הצרכן.
חובות גילוי שכאלה תצמצמנה משמעותית את פערי המידע הניכרים בכלל התעשיות העושות שימוש בבעלי חיים ועשויות ליצור "מירוץ לצמרת". כלומר, תחרות בין השחקנים בשוק על טיב הטיפול בבעלי החיים בכדי להפוך את המוצר לאטרקטיבי יותר עבור הצרכן.
התערבויות שכאלה התבצעו בתעשיית הסיגריות, הקוסמטיקה והמזון והשיגו תוצאות משביעות רצון. ייעול השוק משיג למעשה שתי מטרות עיקריות: האחת, הגברת יעילות השוק והכנסת העדפות מוסריות של הצרכן לשקלול התועלת שלו מהמוצר. השנייה, שירות פונקציות דמוקרטיות שונות שמאפשרות לאזרחים בחברה לבצע שיפוט טוב ומושכל יותר.
הגישה השוקית גורסת כי החצנה חיובית של הטלת חובות גילוי לצרכנים היא השלכה על הזירה הפוליטית. הגברת הידע על המתרחש מאחורי הקלעים בתעשיות שונות תעורר דיון ציבורי ותעודד אזרחים ושליחי ציבור לפעול כנגד מה שמצטייר בעינהם כעוולות.
ביקורת: לטעמי, ישנם כשלים לא מעטים בגישה השוקית שיש לתת עליהם את הדעת.
ראשית, לא ברור כיצד יהיה ניתן לאכוף את הפתרון הפרקטי שמציעים המצדדים בגישה זו ועד כמה הוא אכן יצמצם את פערי המידע הקיימים. מצדדי הגישה מציעים מגוון רחב של אפשרויות ליישום חובת הגילוי, ממפרט מלא של הפעולות המתבצעות מאחורי הקלעים בתוויות המצורפות למוצר, ועד "סקאלת אכזריות" מ-1 עד 10 שתופיע על גבי המוצר. לדעתי, עודף מידע עלול להוביל להדחקה של הצרכן, בעוד כי סקאלה לעולם תעורר את השאלה מי יקבע וכיצד ייקבעו הקריטריונים שלה.
שנית, על אף שאינה מגדירה זאת מפורשות, דומה כי הגישה השוקית מקבלת כהנחה את הסטטוס הקנייני של בעלי החיים במשפט ואת לגיטימיות השוק לסחור בהם. הגישה אינה מציע אף פתרון ארוך טווח שיוציא את בעלי החיים מהסטטוס הקנייני לחלוטין ועצם יישומה ינציח את הסחר בהם.
שלישית וחשוב מכל, הגישה השוקית מכפיפה את המוסר לבחירות של שחקנים בשוק. לדעתי, תפקידן של המדינה ומערכת המשפט הוא להטיל מגבלות ברורות על התנהגויות בחברה על פי אמות מוסר מוסכמות, ולא לאפשר לפרטים בחברה לטשטש גבולות אלה. על פי הגישה השוקית, אם הצרכנים בשוק יאמצו תפיסה סוגנית לפיה רווחת בעלי החיים חשובה פחות מהאינטרס שלהם לצרוך בזול, סבל של בעלי החיים יהפוך ללגיטימי ובראש חוצות.
גישת ה-Legal Welfarism:
גישת ה-Legal Welfarism היא הרווחת והפופולארית ביותר בקרב תנועת שחרור בעלי החיים. גישה זו הביאה להישגים משפטיים רבים, חקיקה חדשנית והגברת מודעות ציבורית. רבים משייכים את יסודות הגישה למשנה שפרס פיטר סינגר בספרו Animal Liberation, שהניע משמעותית את תנועת שחרור בעלי החיים בשנות ה-70 של המאה ה-20.
כור מחצבתה של גישת ה-Legal Welfarism הוא בתורת המוסר התועלתנית. סינגר, כיאה לפילוסוף הנמנה עם הזרם התועלתני, מגדיר את המעשה המוסרי ככזה הממקסם אושר וממזער סבל, בעוד שהוא שואף לשלב את בעלי החיים בתחשיב האינטרסים שיקבע את מידת מוסריותה של כל פעולה. לשם כך, גישת ה-Legal Welfarism שואבת מכתביו של ג'רמי בנת'האם את ההגדרה ליצור בעל אינטרסים:
"…מהן, אם כן, התכונות האחרות, המסמנות את הקו הבלתי-עביר שבין הישויות שיש להתחשב בהן לבין כל השאר? האם זוהי היכולת לחשיבה רציונלית, או שמא יכולת-הדיבור…. השאלה כלל אינה 'האם הם מסוגלים לשקול בדעתם?' או 'האם הם מסוגלים לדבר?' אלא 'האם הם מסוגלים לסבול?'"
בעלי חיים, אם כן, כיצורים המסוגלים לחוש עונג וסבל במידה דומה לזו של בן האדם, הם בעלי אינטרסים. על פי גישת ה-Legal Welfarism, פעולות האדם הנעשות באמצעות בעלי חיים עלולות להשפיע על רווחתם ולפגוע באינטרס האחד המובהק שלהם – לא לחוש סבל. אם נגרם סבל לבעל החיים, לא תיתכן הצדקה מוסרית לסרב להתחשב בסבל זה ועקרון השיוויון דורש כי ייוחס לסבל זה משקל דומה לזה שייוחס לסבל שנגרם לבני אדם.
ה-Legal Welfarism רואה בסוגנות שורש העוול שנגרם לבעלי החיים בתעשיות העושות בהם שימוש, שכן הן מושתתות על ההנחה כי משקל האינטרסים של בעלי החיים נמוך משמעותית מזה של בני האדם.
בפרקיו האחרונים של ספרו, קורא סינגר לפעילות הדרגתית בכדי לקדם את רווחת בעלי החיים. כתוצאה מכך, המצדדים בגישה הנאבקים משפטית לקידום רווחת בעלי החיים מקבלים לעת עתה את הסטטוס הקנייני שלהם. להבנתם, הדרך הנכונה לפתרון מצוקת בעלי החיים וקידום האינטרסים שלהם היא בכרסום בסטטוס הקנייני בחקיקה ופסיקה ולא בניסיון לכחדו לחלוטין.
נכון להיום, מטרתם היא להביא לנקודת איזון אינטרסים שתכיר בבעלי החיים כרכוש בעל מעמד נבדל. האמצעי להשגת מטרה זו הוא הגדלת משקל האינטרסים של בעלי החיים בתחשיב שבוחן אותם אל מול אינטרסים אנושיים. בעתיד יש להניח כי אנשי ה-Legal Welfarism יפעלו להוצאה מוחלטת של בעלי החיים ממעגל הסטטוס הקנייני.
מרבית ארגוני רווחת בעלי החיים בעולם מושפעים מגישת ה-Legal Welfarism ומצדדים בקו הפעילות המוצע שלה. לאורך השנים, השיגו ארגונים אלו הישגים מרשימים בקידום רווחת בעלי החיים. בישראל, עמותות בולטות כמו "תנו לחיות לחיות", "אנונימוס" ו-"מאחורי דלתות המעבדה" רשמו לזכותן הישגים פרלמנטריים נאים. הראשון שבהם הוא חקיקת חוק צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חיים) ותקנותיו, האוסרים כל צורה של התעללות או נטישה של בעלי חיים ומסדירים את אופן הובלת העופות והבהמות בתעשיית המזון, את אופן ההחזקה של עגלי חלב וכן רישוי של תערוכות, הצגות ותחרויות של בעלי חיים.
הישג פרלמנטרי נוסף הוא בחקיקת חוק צער בעלי חיים (ניסויים בבעלי חיים), שאוסר ניסויים בבעלי חיים למטרות קוסמטיקה, מסדיר את הפיקוח על הניסויים בישראל, דורש ביצוע ניסויים תוך גרימת סבל מזערי ואוסר אותם במידה וקיימת דרך חלופית סבירה לבצע את המחקר.
ל-Legal Welfarism הישראלי הישגים רבים גם בפסיקה. פרקטיקת פיטום האווזים לייצור כבד אווז נאסרה בישראל על ידי בג"ץ, נאסר השימוש בבעלי חיים בקרקס מדראנו בשטח השיפוט של עיריית הרצליה, נאסרו מופעי תנינים בחמת גדר ומשלוחי קופים מישראל למעבדות ניסויים בארה"ב נעצרו.
ביקורת: הביקורת הקשה ביותר כלפי ה-Legal Welfarism מגיעה מכיוון הגישה האנטי קניינית, שאדון בה בהמשך. ה-Legal Welfarism פועל בגדרי הסטטוס הקנייני של בעלי החיים, ומתפשר על צמצום סבל בעלי החיים לטובת אינטרסים אנושיים וחותר להתייחסות "הומאנית" כלפיהם במקום התייחסות שווה.
טענה חזקה בהקשר זה היא שעל אף החקיקה הענפה שנעשתה בתחום, היקף הסחר בבעלי חיים כיום גדול מאי פעם והאכיפה של רבות מהתקנות המסדירות את הסחר רופפת למדי. מנגנוני האכיפה עובדים גם הם על פי סדר עדיפויות, שנקבע על פי ניתוחי עלות תועלת – כל עוד בעיניהם משקל האינטרסים של בעלי החיים נמוך משמעותית מזה של בני אדם, גם אם תפיסה זו לא משקפת את המשקל שניתן על ידי המחוקק, רבים מהישגים ה-Legal Welfarism יהיו בבחינת אות מתה.
הגישה האנטי קניינית:
הגישה האנטי-קניינית הוצגה לראשונה בספרו של המשפטן גארי פרנציון Animals, Property and the Law, ועוררה הדים רבים בקרב תנועת שחרור בעלי החיים העולמית. הגישה נחשבת כגישה הרדיקאלית ביותר בסקאלת הדיון האקדמי בתחום ולמעשה קוראת לדה-קומודיפיקציה מוחלט, ביטול הסטטוס הקנייני של בעלי חיים במשפט.
בספרו, פרנציון מסביר את הכשל הבסיסי של ה-Legal Welfarism, הפועל בגדר הסטטוס הקנייני. לדבריו, כל עוד המשפט המגדיר את בעלי החיים כרכוש שניתן לקנות בו בעלות אנושית, ואף אם מדובר ב"קניין ייחודי", לעולם לא יהיה ניתן להקנות להם זכויות חוקתיות של ממש. על כן, המשפט לעולם יקרוס לשיטה של איזוני אינטרסים, ומשדובר ביחסים של בעלים לעומת רכוש, אינטרס הבעלים לעד יהיה עם ידו על העליונה, אף אם מדובר באינטרס זניח למדי לעומת אינטרס כבד משקל.
פרנציון מדגים את חוסר יעילותה של גישת ה-Legal Welfarism באמצעות ניתוח מספר שינויים חקיקתיים שקידמה ובראשם חקיקת ה- Animal Welfare Act ששיעור האכיפה שלו הוא מהנמוכים שבחוקים הפדראליים של ארצות הברית. לטענתו של פרנציון, מדובר בחקיקה שלא מספקת מענה למכשולים הפוליטיים והאדמיניסטרטיביים שימנעו יישום שלה, ועל כן היא סימבולית בלבד ולא פונקציונאלית כלל.
בניגוד ל-Legal Welfarism התועלתני, הגישה האנטי-קניינית שואבת רבות מהדאונטולוגיה והודפת באמצעותה כל בידול בין בני אדם לבעלי חיים כמושא להתנהגות מוסרית. המשפט מבסס את הבידול בין בני האדם לבעלי החיים על שלושה גורמים: המיקום האבולוציוני של בני האדם בשרשרת האבולוציה לעומת בעלי החיים, בינת בני האדם והיכולת הלשונית של בני האדם. הגישה האנטי-קניינית שוללת את שלוש הטענות.
באשר לטענה לפיה הימצאותו של האדם בראש השרשרת האבולוציונית מעניקה לו סטטוס משפטי ומוסרי מיוחד, נטען כי תהליך אבולוציוני לא יכול להשליך על תהליך נורמטיבי, שכן האבולוציה לא אומרת דבר על כך שהשורדים בעולם "טובים" ולא "רעים". כשל נוסף בטיעון הוא שהוא משליך על ייחוד מוסרי רק על פי תזמון זמן ההתפתחות. בכל תקופת זמן בהסטוריה עמד זן אחר בראש השרשרת, וכעת בני האדם מצויים בו. קביעה כי מי שעומד כעת בראש השרשרת זכאי ליחס מוסרי מועדף נשמעת כמו אפליה גרידא.
באשר לטיעון הבינה, הגישה האנטי-קניינית מדגישה כי הן "בינה ראציונלית" (היכולת לראות ולהגיב למערכות יחסים) והן "בינה מחושבת" (מודעות עצמית והיכולת לבצע ניתוח עצמי) הוכחו מדעית כיכולות המצויות בקרב זני בעלי חיים רבים, ההבדל בין בני אדם לבעלי חיים אלו במישור זה הוא הבדל של מידה. מעבר לכך, ישנם בני אדם אשר יכולות הבינה שלהם נמוכות משל בעלי חיים, כמו אנשים בעלי לקויות מנטליות למינהן. לו בינה הייתה הצדקה להגדרת מושא להתנהגות מוסרית, הרי שלא אמורה להיות כל בעיה מוסרית להקריב לוקים בשיתוק מוחין ומפגרים בכדי לקדם אינטרסים של בני אנוש בעלי אינטליגציה גבוהה יותר.
טיעון היכולת הלשונית סובל מכשל זהה, המוסר האנושי לא יסבול יחס מוסרי פחות לאילמים ועל כן לא יכול להיחשב כקריטריון להתנהגות מוסרית.
על כן, הגישה האנטי-קניינית קוראת למהפכה חוקתית שתגדיר מחדש את בעלי החיים כתכלית לכשעצמה ולא כאמצעי עבור האדם. פרנציון משווה בספרו את המציאות הנורמטיבית בחברה של ימינו לזו של ארצות הברית במאה ה-18 וה-19 ביחסה לשחורים וגורס כי בדומה למהפכה החוקתית בארצות הברית שלאחר מלחמת האזרחים האמריקאית, רק שינוי חוקתי עמוק, שיבטל כלל ועיקר את מעמד בעלי החיים כקניין יעניק להם את הזכות לחיים והזכות שלא לסבול.
כותבים נוספים הנמנים בקרב הזרם האנטי-קנייני, דוגמת תומאס קלץ', רואים במשפט המקובל שיטה משפטית אידאלית לשינוי הסטטוס הקנייני של בעלי החיים, שכן ההתפתחות על פי תקדימים מאפשרת מכניזם של שינויים. המשפט המקובל הוא שיטה משפטית גמישה שמתפתחת על פי היגיון, שינויי בסיס הידע של המדע והתפתחות חברתית ותפיסתית רחבה של האומה.
ניתוח של שינוי כללים משפטיים מהותיים במדינות המשפט המקובל מעלה כי שינוי הנסיבות שהפכו את התקדים הנוכחי למיושן, הארה חברתית שהופכת את הערכים שבסיס הנורמה הישנה ללא רלוונטיים או טעות ביסוד התקדים הקודם עשויים לשנות סטטוס או תקדים משפטי במשפט המקובל.
על כן, הגישה האנטי קניינית רואה בתגליות המדעיות מרחיקות הלכת של עשרות השנים האחרונות באשר לצרכים האינטלקטואליים, הרגשיים והחברתיים של בעלי חיים ובשינוי התפיסתי העמוק בחברה האנושית באשר לצורך למזער סבל בעלי חיים כגורמים אשר צפויים לזרז את שינוי מעמדם המשפטי של בעלי החיים מרכוש למושאים להתנהגות מוסרית.
ביקורת: כאמור, הגישה האנטי קניינית לא התקבלה כבסיס לפעילות פרלמנטרית או משפטית ונשארה בגדר מסגרות הדיון האקדמי. לטעמי, הגישה תרמה רבות לקביעת מסגרות הדיון ושואלת שאלות מעניינות באשר ליעילות ה-Legal Welfarism, אולם אין היא חפה מכשלים בעצמה.
ראשית, מקריאת כתביו של פרנציון, דומה כי הוא רואה בזכויות "קלפים מנצחים", אולם אין כך הדבר. מן המפורסמות הן יחסיותן של זכויות והפרקטיקה המשפטית לאזן בין כאלו המתנגשות. הנחה בדבר יחסיותן של זכויות גורמת לטיעון של פרנציון לקרוס שוב אל איזון האינטרסים של הLegal Welfarism- והצורך להתמקד במשקל האינטרסים של בעלי החיים באותו תחשיב.
שנית, הגישה האנטי-קניינית מתעלמת לחלוטין מהסקאלה הקומודיפיקטיבית ומפרשת את הכלל המשפטי כבינארי לחלוטין, כלומר כל יישות יכולה להיות רכוש שניתן לסחור בו, או ייישות בעלת זכויות מלאות. בפועל, אין זה נכון במרבית שיטות המשפט בעולם, לרבות בהקשר לבעלי חיים. כך למשל בישראל, אמנם בעלי חיים הם בחזקת קניין, אך חוק צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חיים) מונע מבעל הקניין לעשות בו כל שימוש בו הוא חפץ. הבעלים לא רשאי להתעלל בבעל החיים, לא רשאי לנטוש אותו ומחוייב לטפל בו היטב. זאת, לעומת חפצים דוממים בהם בעליהם יכול לעשות כרצונו.
לבסוף, אדגיש כי שינוי הסטטוס הקנייני של בעלי החיים לא מבטיח להם חסינות מוחלטת מפגיעה. חיות בר למשל אינן מוגדרות משפטית כקניין, ועדיין חשופות לפגיעה רבה על ידי האדם בצמצום שטחי מחייתן, במקורות המזון והשתייה שלהן וכו'.

גישת הזכויות הטבעיות והגישה הפמיניסטית:
שתי גישות מעניינות נוספות העולות בספרות, שלא אכביר אודותיהן במילים אך אין להתעלם מהן בדיון אודות מסחור בעלי חיים, הן גישת הזכויות הטבעיות והגישה הפמיניסטית.
גישת הזכויות הטבעיות, שפותחה בכתביו של הפילוסוף האמריקאי טום רייגן, מציעה סט של זכויות לכל יצור שעומד בהגדרת Subject to Life, שאת קריטריוניה מפרט רייגן באריכות בספרוThe Case for Animal Rights. כל זן זוכה לסט שונה של זכויות על פי האינטרסים השונים שלו ואין האדם שונה במובן זה מכל זן אחר של בעל חיים בטבע.
הגישה הפמיניסטית פותחה על ידי ג'וזפין דונובן ומזהה כשל בתפיסת מושג המוסר במסורת הפילוסופית המערבית. המסורת המערבית ממוקדת בעליונות האדם בטבע ובניצול של בעלי חיים. דוגמא בולטת לכך היא בתורותיהם של ניוטון ודקארט, בהן רגש האדם ממוזער כמעט לחלוטין, ועקרונותיהם מרודדים לתהליכים מכאניים חוזרים שניתנים למניפולציה.
על פי הגישה הפמיניסטית, המסורת הפילוסופית המערבית קיבעה את התפיסה שרגש כלפי בעלי חיים הוא חסר כל רציונליות ומאפיין התנהגות נשית. הגישה הפמיניסטית אם כן, תוקפת את הניסיון לבסס רציונאלית את הצדקת ההתנהגות המוסרית כלפי בעלי חיים בקרב כלל הגישות האחרות.
המשפט הישראלי כמקרה בוחן
בפרק שלהלן אבחן את עמדתו של המשפט הישראלי באשר לסוגיות בהסחרת בעלי חיים, במטרה להבין טוב יותר את שיקולי העלות והתועלת שהוא שוקל ביחס לדילמות שמעלות זירות הסחר השונות. לשם כך, אשתמש בשלושה פסקי דין מכוננים בתחום, אשר מייצגים כל אחת משלוש הזירות הרלוונטיות.
פסק הדין הראשון הוא תנו לחיות לחיות נ' מפעלי נופש חמת גדר, שמייצג נאמנה את תעשיית הבידור באמצעות בעלי חיים. מדובר היה במופע "אדם נגד תנין" בחמת גדר, שנערך בתדירות קבועה במקום ונחשב לאבן שואבת לילדים ומשפחות. במהלך המופע היה עולה לבמה אדם שהיה נאבק בתנין, מטלטל אותו, מפעיל לחץ על לסתותיו, מושך את ראשו לאחור ולבסוף הופך אותו על גבו וגורם לו לעלפון שהיה מהמם את הקהל. למותר לציין כי בכל "הקרבות" היה אותו אדם "מנצח".
פסק הדין ניתן זמן קצר לאחר חקיקת חוק צער בעלי חיים ולראשונה בחן את סעיף 2(א) שלו, בדבר איסור עינוי, התאכזרות והתעללות בבעל חיים. השופט חשין, בפסק דין מפורט ומנומק היטב, המגובה בין היתר במשפט משווה, בונה מבחן בעל שלושה קריטריונים לקביעת תחולתו של סעיף 2(א). הראשון – יש לבחון האם בעיני המתבונן מן הצד ייחשב המעשה הנדון כעינוי, התאכזרות או התעללות. השני – מידת הסבל או הכאב הנגרם לחיה אינה חייבת להיות גבוהה במיוחד. השלישי והרלוונטי לענייננו – בדיקה של מידתיות. דהיינו, האם יש יחס ראוי בין הפרקטיקה אשר נטען כי היא בגדר התעללות, לבין תכליתה.
לכל אורך פסק הדין ניכר כי השופט חשין נחרץ בדעתו כי תכלית בידורית עבור הצופים במופע וכלכלית עבור מארגניו, איננה עולה על האינטרס של בעל החיים לא לסבול. על כן, הוא קובע כי המופע אסור על פי סעיף 2(א).
"..אינני מוצא כל הצדק לגרום סבל וצער לבעל-חיים מחוסר הגנה וחסר-ישע, רק כדי לבדר קהל צופים. המעשה הוא בפשטות מעשה בלתי מוסרי, וחלילה לנו מהתירו. החיה היא יצור חי חסר-ישע, וכמוה כקטין חסר-ישע… אכן, קשה להשלים עם קיומו של אירוע שבו יבואו אנשים, נשים וטף כדי לחזות באדם הפוגע בתנין ומכניע אותו באלימות, והכול למען השעשוע והבידור…"
השופט חשין מוסיף ומדגיש כי הוא מבטל על הסף כל טענה כי איסור המופע עלול להביא לנזקים כספיים למארגני המופע, ודומה כי אף מזלזל בטענה בדבר פגיעה בזכות הקניינית של המארגנים בתנינים.
פסק הדין השני הוא בג"ץ נח, שעוסק בתעשיית המזון מן החי. מדובר היה בעתירה מטעם "נח", ארגון הגג של הארגונים להגנה על בעלי חיים בישראל, כנגד היועץ המשפט לממשלה, שר החקלאות ו-32 מגדלי אווזים בישראל. העתירה קראה לבג"ץ לקבוע כי פרקטיקת פיטום אווזים לשם ייצור כבד שומני (להלן ייקרא "כבד אווז") היא אסורה על פי סעיף 2(א) לחוק צער בעלי חיים ועל כן תקנות צער בעלי חיים (הלעטת אווזים) בטלות בהיותן עומדות בניגוד לחוק.
עד שנת 2001 (בה הוגשה העתירה) היו מיוצרים בישראל מעל 500 טון כבד אווז בשנה, כשהפידיון השנתי מגיע לעשרות מיליוני שקלים. הענף פעל בישראל למעלה מ-40 שנה וחלק ניכר מההשקעה בענף מומן על ידי משרד החקלאות ובעידוד המדינה. פרקטיקת הפיטום כללה החדרה כפוייה של צינור מתכתי לוושט האווז, דחיסה בלחץ של מזון מיוחד דרך הצינור והגדלה משמעותית ובלתי טבעית של הכבד פי עשרה, המלווה בכאב וסבל רב של האווז.
קריאה של בג"ץ נח מעלה תחושה שונה מאוד מזו בעניין חמת גדר, אם כי התוצאה דומה. ניכר כי הן השופט גרוניס והן השופטת שטרסברג-כהן מתחבטים לא מעט בדבר יישום הקריטריון השלישי שתווה השופט חשין בעניין חמת גדר, תוך איזכור סקאלת הגישות השונות ביחס לדה-קומודיפיקציה של בעלי חיים, לרבות משנתם של פיטר סינגר וגארי פרנציון. השניים לבסוף חלוקים בתוצאת איזון אינטרס האווזים לא לסבול אל מול האינטרס שלא לפגוע בענף חקלאי ובאינטרס האנושי לייצור מזון. השופט גרוניס סובר כי על התקנות להישאר בתוקף וכי אין לפסול את פרקטיקת הפיטום, ורומז כי יהיה מדובר במדרון חלקלק שיוביל לפסילת פרקטיקות נוספות בתעשיית המזון מן החי, ובינהן כפיית אנמיה על עגלים לייצור בשר לבן והנשרה כפוייה של נוצות תרנגולות באמצעות הרעבה בכדי לייעל ייצור ביצים.
"ברי כי במדרג של תכליות תעמוד התכלית של ייצור מזון לצורכי האדם מעל התכלית של שעשוע ובידור… אמת….אין להתייחס אליו כאל מזון בסיסי רגיל… עם זאת עשויים אנו למצוא עצמנו סבוכים בהבחנות דקות עד מאוד. מה נאמר לגבי בשר עגל? ברור שניתן למצוא תחליפים הן לכבד אווז הן לבשר עגל."
השופטת שטרסברג-כהן לעומתו סוברת כי על התקנות להתבטל וכי יש לאסור את פרקטיקת פיטום האווזים, אולם מפגינה את אי הנוחות שלה מההפסד הכלכלי העצום שייגרם לכ-40 משפחות העוסקות בתעשייה, וכן מדגישה כי פסילת הפרקטיקה היא רבות לנוכח העובדה כי כבד אווז הוא בחזקת מעדן גסטרונומי ולא מאכל בסיסי. לכן, השופטת קובעת כי אינטרס ההגנה על האווזים גובר אף על "צורכי חקלאות", שמגלמים את האינטרס האנושי למזון יחד עם האינטרס הכלכלי של החקלאים.
" גם כאשר נותנים אנו דעתנו על צורכי החקלאות… עדיין על התקנות לבטא את המחיר שהחברה מוכנה לשלם על-ידי פגיעה ברווחת האווזים על-מנת לייצר את המעדן הידוע ככבד אווז. המחיר העכשווי כבד מדי. התקנות נוקטות אמצעים שפגיעתם באינטרס ההגנה על בעלי החיים קשה היא, וכפועל יוצא מכך הן אינן משקפות יחס ראוי בין התועלת ל"צרכי החקלאות" לבין הפגיעה בבעלי חיים המותרת על-פיהן."
השופט ריבלין הצטרף לדעתה של השופטת שטרסברג-כהן, מה שביטל את תקנות הלעטת האווזים, הפך פרקטיקה זו לאסורה על פי סעיף 2(א) לחוק צער בעלי חיים וחיסל הלכה למעשה את התעשייה כולה בישראל.
פסק הדין השלישי עוסק בפרשת חוות מזור, הרלוונטית לזירת המחקר המדעי והתרופות. במשך למעלה מ-20 שנה מנהלים ארגוני רווחת בעלי החיים מאבק עיקש כנגד פעילותה של "בי.אף.סי – חוות ריבוי קופים בע'מ", הידועה בציבור כחוות מזור. מדובר בחברה מסחרית המרביעה קופי מקוק סרטנים בכדי למכרן למעבדות ניסויים ברחבי העולם. החווה מהווה נקודת מעבר בין מאוריציוס, שם נשבים הקופים מהטבע, לבין מעבדות הניסויים.
במשך כ-12 שנה מנהלים ארגוני רווחת בעלי החיים מאבק משפטי לסגירת החווה ומניעת ייצוא הקופים למעבדות בחו"ל. המאבק הגיע לפתחו של בית המשפט העליון מספר פעמים: ב-2003 עתירה נגד חידוש היתר המדינה לייבוא הקופים ממאוריציוס נדחתה, מתוך העדפה לתת הזדמנות למשרד החקלאות להגדיר מחדש את קריטריוני הייבוא. כמו כן, בפסקי דין רבים נוספים בעניינים שלאו דווקא נוגעים לעניין חוות מזור, הדגישו שופטי בית המשפט העליון את אי נכונותם להתערב בשימוש בבעלי חיים לצרכי ניסויים מדעיים ובמנגנוני הסחר המאפשרים זאת. כך למשל השופט חשין בעניין חמת גדר:
"כאשר התכלית היא טובת האדם – ניתן להבחין בין תכלית לתכלית, ולא הרי תכלית כהרי תכלית. יש תכלית שבכוחה לכפר ולו על סבל מעט כי ייגרם לבעל-חיים, ויש תכלית שלא תאצור כוח לכפר על כל סבל שהוא לבעלי-החיים. דגם לתכלית מכפרת יכול שיימצא לנו בניסויים הנערכים בבעלי-חיים… ניסוי הנערך לקידום הבריאות, הרפואה ומניעת סבל… הינו ניסוי שחברתנו מתירה… גם אם נגרם סבל לבעלי-החיים."
פסק דין חוות מזור מ-2012 אולם, מסמל שינוי מסויים בגישה זו. השופט ג'ובראן, בפסק דין קצר ונעדר נימוק, אסר על החווה לייצא קופות שניצודו בטבע למעבדת SNBL האמריקאית, אולם איפשר ייצוא של קופות ילידות החווה, על פי מתווה שהציע לצדדים בהליך קודם.
דומה כי המשפט הישראלי נזהר מאוד מלהתערב בכל הנוגע לניסויים בבעלי חיים ושווקי המשנה הסובבים אותם. איסור ייצוא הקופות אמנם השפיע על יחסי הכוחות בשוק, בכך שגרם למעבדת SNBL לבטל את הסכמה עם חוות מזור וכן העניק תמריץ שלילי להיצע הציד במוריציוס עבור החווה, אולם "שתיקת" בית המשפט מעידה לדעתי לא מעט על כמה שאינו שש לקבוע תקדים בנושא.
שלושת פסקי הדין מדגימים היטב את ההבדלים המרתקים במשקלים שמעניק בית המשפט העליון לאינטרסים הצומחים מקיומן של שלוש זירות הסחר בבעלי חיים ועל האופן בו הוא מבצע את ניתוח העלות אל מול תועלת שבעצם פעילותן. בכל שלוש הזירות בית המשפט מכיר בסבל שנגרם לבעל החיים ובאינטרס של בעל החיים לא לסבול. ניכר כי בית המשפט לא מבדיל בין סבל לסבל, כך שמשקל האינטרס של תנין שלא להיות מוכה באלימות שתגרום לו לעלפון זהה למשקל האינטרס של אווז שמולעט עד אובדן יכולת תפקוד בסיסית. השוני המעניין הוא בצד השני של המאזניים – משקל האינטרס האנושי.
דומה כי בית המשפט מעניק משקל כמעט אפסי לאינטרס האנושי לבידור, ועל כן פוסל נחרצות פרקטיקות של מופעי בידור הכרוכים בסבל של בעלי חיים, הגם שלתוך התחשיב משוקלל האינטרס הקנייני של בעלי החיות, והאינטרס הכלכלי של מארגני המופע.
משקל גדול יותר מקבלים האינטרסים שבבסיס תעשיית המזון מן החי – האינטרס הכלכלי של החקלאים העוסקים בתחום ומסובסדים בין היתר על ידי המדינה, וכן האינטרס של הציבור להיצע מגוון של מזון מן החי, שנתפס כחיוני ומזין.
המשקל הגבוה מכל הוא זה של האינטרס לקידום המדע והרפואה. בית המשפט נזהר מאוד מלהתערב בהליכים שעלולים לשבש מחקר מדעי, שכן הוא תופס אותו (בצדק רב לדעתי) כמקדם מטרה מקודשת של הצלת חיי אדם. מכאן, שגם שווקי משנה, כמו של ספקי בעלי חיים למעבדות הניסויים, זכו במשך שנים להגנה של בית המשפט.
טענתי היא שההבדלים העמוקים בהתייחסות בית המשפט לזירות השונות נובעים משני כשלים. הראשון הוא כשל פנימי – ניתוח העלות והתועלת שמבצע בית המשפט לוקה בחסר בכל הזירות, מלבד זו של תעשיית הבידור, בכך שהוא משמיט אינטרסים רלוונטיים רבים בתחשיב. אינטרסים חסרים אלו בעלי משקל לא מבוטל שעשוי לשנות משמעותית את מיקום כף המאזניים. אינטרסים אלו מגולמים בהחצנות השליליות הרבות, המפורטות לעיל, שהאפשרות למניעתן אמורה לכל הפחות להוות שיקול עבור בית המשפט.
על בית המשפט, בהכרעתו בפלוגתאות המובאות בפניו, לפסוק על פי בסיס הידע המחקרי העדכני ביותר, לשקף את רחשי ליבו של הציבור ולהיות מודע לשינוי אמות המידה המוסריות הנהוגות בחברה. על כן לטעמי חובה על גילויים מחקריים עדכניים אודות ההשלכות הקשות של החקלאות התעשייתית כמו אלו על מאגר האנרגייה העולמי, משבר הרעב בעולם השלישי והנזקים הבריאותיים המשמעותיים שבצריכת מזון מן החי, לקבל ביטוי כלשהוא בפסיקה. כמו כן, מגמות הצמחונות והטבעונות ההולכת וגוברת ב-30 השנים האחרונות בקרב הציבור, צריכה להשפיע במידת מה על יחס בית המשפט כלפי תעשיית המזון מן החי.
פסק דינו של השופט גרוניס בעניין נח מדגים היטב מה נלקח בחשבון בניתוח העלות והתועלת שבקיום פרקטיקת פיטום האווזים. מחד גיסא, מתואר הסבל הרב של האווזים, ומאידך גיסא מתואר היקף שוק כבד האווז בישראל, מספר המשפחות שתפגענה מאיסור הפיטום והשקעת כספי משלם המסים בענף. על אף שאיני מצפה מבית המשפט לקחת בחשבון נזקים גלובאליים כמו בירוא יערות ואובדן אנרגיית הקרקע בחשבון (מה גם שתעשיית פיטום האווזים הישראלית בעלת השפעה אפסית על החצנות שליליות אלו), לטעמי היה מקום לציין את הנזקים הבריאותיים המוכחים שבאכילת כבד אווז, כשיקול נוסף לאסור את פרקטיקת הפיטום, המעניק משקל נוסף מעבר לסבל האווזים גרידא.
היני סבור כי גם הבנה עמוקה יותר של פרקטיקת הניסויים בבעלי חיים, הפנמת אי הוודאות באשר ליעילותם כאמצעי מחקרי והכרת החלופות היעילות שהתפתחו בשנים האחרונות תשנה באופן משמעותי את ניתוח העלות והתועלת שבקיום שווקים לאספקת בעלי חיים למעבדות ניסויים. אין חולק באשר למטרה המקודשת של קידום המדע והרפואה במחקר, ועל כן ברור לי שכתכלית הוא בצדק זוכה למשקל כבד עד מאוד בשקלול, אולם לו ייקח בית המשפט בחשבון ששימוש בבעלי חיים במחקר זה עלול להכשיל אותו בהסתברות לא מבוטלת, וכן יכיר בעובדה שכיום ישנן חלופות מספקות לשימוש בבעלי חיים ככלי לניסויים, הגם שהן יקרות יותר, תוצאות ניתוח השקלול תיראנה שונות למדי.
באופן מפתיע, הזירה היחידה שזוכה להתייחסות להחצנותיה השליליות היא זירת הבידור. השופט חשין מתייחס בפרשת חמת גדר להשפעה השלילית של צפייה במופע מאבק בתנינים על אופי האדם ומציין את הסיכון שבהשחתת נפשו:
"וכאשר יושב לו הקהל במופע של מלחמת-פרים וזועק ומריע – בקול ניחר ובפנים סמוקות – "אוֹלֶה" נוכח פר שסכינים תקועות בגבו ודמו מוקז ממנו קילוחים-קילוחים, נצפה כי בצאתו ממופע-הזוועה ינהג ברוחו של המופע ולבו יהיה גס באנשים סביבותיו. אדם הקהה לרגשות החיה רגשותיו יקהו גם כלפי חברו האדם. התעללות בחיה היא התעללות בחסר-הישע. המעשה טובל כולו בחוסר-הגינות, וחוסר-הגינות טבעו שהוא נספג בנפשו של האדם."
אין זה פלא איפוא, כי בזירה זו בית המשפט אינו מהסס כלל לאסור את הפעילות המסחרית המביאה לסבל בעל החיים ודוחה בקלות טענות של פגיעה באינטרס כלכלי ופגיעה בזכות קניינית בבעל החיים.
מסקנה מעניינת נוספת ממבט השוואתי בין הזירות היא נקודת מבטו של בית המשפט בבואו לאזן אינטרסים. בעיני, בית המשפט הישראלי שבוי בתפיסה סוגנית המשפיעה על אופן קבלת ההחלטות שלו. כלל פסקי הדין בתחום הם Human Centered במובן שהם מוצאים את ההצדקה שלא לגרום סבל לבעל החיים באמצעות ערכים אנושיים. בעניין חמת גדר מבסס השופט חשין את ההצדקה שלא לגרום לסבלו של בעל חיים בכתבי חז"ל, בעוד שבעניין נח השופט גרוניס מדגיש את עליית ההתעניינות הציבורית ביחס שבין אדם לבין בעלי החיים בשנים האחרונות. מפתיע כי פסקי דין כה מפורטים ומנומקים אינם מתייחסים כלל לערך האינהרנטי של בעל החיים כיצור חי, חש, בעל רגשות, דחפים וייעוד בעולם הטבע.
מעניין בהקשר זה כי ההחצנה השלילית היחידה שזכתה להתייחסות היא דווקא זו המשפיעה ישירות על נפש האדם, שלוקח חלק ישיר באקט הגורם לסבל החיה.
הכשל השני הוא חיצוני – בית המשפט מתחקה אחר התפיסה הנורמטיבית הרווחת בחברה, במקום להתוות את הדרך למציאות נורמטיבית חדשה המבססת אמות מוסר גבוהות יותר, אשר תשלולנה התעללות ביצורים חיים. לטענתי, מוסרית אין מקום להבדיל בין בעל חיים הסובל במופע בידור לבין בעל חיים הסובל בחווה תעשייתית או מעבדת ניסויים – האינטרס היחיד שיכול לעמוד מנגד ולאפשר סבל שכזה הוא שסבל זה יביא להצלת חיים ממשית ושאין לו שום תחליף. משום שאין זה המצב באף אחת מהזירות (ייתכן למעט ניסויים בבעלי חיים למטרות יישומיות בלבד ובשלבי מחקר מתקדמים), על בית המשפט להביע דעה נחרצת נגד פרקטיקות אלה באותו אופן בצורה יציבה, במקום להישמע אחרת בזירות שונות, ולעודד את המחוקק לצמצמן ככל הניתן.
נכון לומר כי בית המשפט שואב את הלגיטימיות שלו לשפוט בכך שהוא משקף בפסיקותיו את ההבנה החברתית הרחבה לגבי מהו המעשה המוסרי. אולם לטעמי במקרים קיצוניים של תפיסה מוסרית מושרשת שגוייה, על בית המשפט לעמוד בראש המחנה, לזעוק זעקה ולעורר דיון ציבורי נרחב שישנה תפיסות חברתיות עמוקות. כיום רוב הציבור מקבל נורמטיבית את ניצול בעלי החיים לצרכים שוליים למדי של האדם, לטעמי תפיסה זו מנעה מבית המשפט לכתוב פסקי דין נוקבים ונחרצים הרבה יותר בפרשיות נח וחוות מזור, על אף שתוצאותיו מעידות כי הוא מבין שמדובר בפרקטיקות שיש לשלול.
אמנם הדרך רחוקה עד למתן משקל משמעותי לערך בעל החיים כתכלית לכשעצמה בעולם, מהלך אשר יוליך באופן טבעי לזניחת הסטטוס הקנייני של בעלי החיים במשפט ואיסור כל צורה של סחר או ניצול שלהם, אולם ייתכן כי כבר היום, עם ידיעתנו ההולכת וגוברת אודות נבכי נפשותיהם וטבע התנהגותם, יש מקום לציין זאת בהכרעות הדין הנוגעות לגורלם.
סיכום
האדם סוחר בבעלי חיים אלפי שנים למטרות פונקציונליות שונות. מאה השנים האחרונות סימלו שינוי משמעותי בהיקף הסחר ובמגוון המטרות לשמן הוא מתבצע. כיום ניצול בעלי חיים לצרכי מזון, ניסויים מדעים, בידור, ביגוד וכו' הגיע למימדי ענק בכל רחבי העולם. ניצול זה מתאפשר בעיקר משום שבעלי חיים הוגדרו על ידי המשפט מאז ומעולם כקניינו של האדם.
שינוי עורן של תעשיות אלו הביא להשלכות קשות הן על צדדים שלישיים והן על השחקנים עצמם בשוק. לצד תועלות לא מבוטלות שהעולם מפיק מתעשיות אלו, משברים כלל עולמיים כמו מחסור באנרגיה, משבר הרעב, בירוא יערות ואסונות רפואיים הפכו למנת חלקה של החברה המודרנית, רבות לנוכח פעילות אותן תעשיות, העושות שימוש מסחרי בבעלי חיים.
40 השנים האחרונות בישרו על התעצמות תנועת שחרור בעלי החיים, שמתחלקת למספר זרמים המציעים גישות פעולה שונות לשיפור מצבם של בעלי החיים. בעבודה זו התמקדתי בשלוש גישות. הראשונה היא הגישה השוקית, אשר מציעה רגולציה שתכפה גילוי מידע מצד יצרנים אודות תנאי החזקה וטיפול בבעלי חיים בתעשיות שונות, בכדי לצמצם את פערי המידע המשמעותיים של הצרכנים בתחום, ולעודד תחרות חיובית לטיפול הולם בבעלי חיים.
הגישה השנייה היא גישת ה-Legal Welfarism, שמקורה בתורת התועלתנות, המנסה לכרסם בסטטוס הקנייני של בעלי החיים באמצעות רגולציה השואפת להביא אותם לסטטוס של רכוש בעל מעמד מיוחד, המגביל מאוד את בעליו.
הגישה השלישית היא הגישה האנטי-קניינית. גישה זו קוראת לזניחת הסטטוס הקנייני של בעלי החיים באופן חד, שכן לטענתה סטטוס של רכוש בעל מעמד ייחודי, לעולם ישים את האינטרסים הבסיסיים ביותר של בעלי החיים בנחיתות אל מול אינטרסים זניחים למדי של בעל הרכוש.
גישת ה-Legal Welfarism היא השלטת בקרב ארגוני רווחת בעלי החיים בעולם, וגם בישראל. ארגוני רווחת בעלי החים בארץ הגיעו להישגים חקיקתיים ופסיקתיים משמעותיים והציבו את הדילמות העולות בכל זירות הסחר על שולחנו של בית המשפט העליון. שלושה פסקי דין, בעניין חמת גדר, חוות מזור ופרקטיקת פיטום האווזים בישראל מדגימים את השוני המרתק בתפיסת בית המשפט ביחס למשקל האינטרסים של התעשיות בהן עסקינן ואת הסקאלה הברורה הנרקמת ביחס לתפיסות אלה. ראשית, דומה כי בית המשפט אינו נכון לאפשר ניצול של בעל חיים למטרות בידוריות כלל ועיקר. בהמשך, נראה כי בית המשפט חש שלא בנוח עם פרקטיקות לייצור בשר לשוק המזון מן החי ומתלבט באשר לחוקיותן. לבסוף אנו מבינים שבית המשפט מתייחס בחרדת קודש לענף המחקר המדעי והרפואי ומנסה להימנע מביצוע ניתוחי עלות תועלת בין הערך שבביצוע הניסויים לקידום המחקר לבין הסבל שנגרם לבעלי חיים במהלכם.
טענתי היא שניתוח העלות והתועלת של בית המשפט לוקה בחסר ביחס לתעשיית המזון ותעשיית המדע והתרופות. בית המשפט לא לוקח כלל בחשבון את ההחצנות השליליות הרבות שעשויות להטות את הכף לטובת איסור פרקטיקות המנצלות בעלי חיים בתעשיות אלה. דווקא בתעשיית הבידור אנו עדים להתייחסות להחצנות שליליות, מה שמוביל לרטוריקה חד משמעית השוללת שימוש בבעלי חיים למטרות אלו.
כמו כן, בית המשפט נמנע מליזום שינוי תפיסה חברתית עמוק בתחום, על אף שדיאנטולוגית מדובר במעשה שאינו מוסרי מיסודו, ולחילופין מנסה לשקף את התפיסה הקיימת בפסיקותיו, ועל כן נשמע הססני ולא קונסיסטנטי, על אף שסבל בעלי החיים בשלוש הזירות זהה ואיסורו אמור להיקבע מטעמים דומים.

מקורות:
ספרות:
1) פיטר סינגר שחרור בעלי החיים אור עם (שמואל דורנר מתרגם, 1998).
2) ( Gary Francione, Animals, Property, and the Law, Temple University Press (1995.
3) Richard Lee, Cambridge Encyclopedia of Hunters and Gatherers (2005).
4)V Stefansson, Great Adventures and Explorations: From the Earliest Times to the Present As Told by the Explorers Themselves, Kessinger (2005)
5) René Descartes, Discourse on Method, Part 5 (1637)
6) Niko Tinbergen, Social Behaviour in Animals, Chapman and Hall (1965)
7) Kevin W. Brown, Penicillin man: Alexander Fleming and the Antibiotic Revolution, Scarborough, Ont: Sutton (2004).
8) Richard Ryder, Victims of Sience, Frontwell Sussex (1983)
9) Phillip Knightley, Harold Evans, Elaine Potter, Marjorie Wallace, Suffer The Children: The Story of Thalidomide, New York: The Viking Press (1979).
10) (Jeremy Bentham, Principles of Morals and Legislation (1780.
11) ( Tom Regan, The Case for Animal Rights, University of California Press (1983.
מאמרים:
1) Jeff Leslie and Cass R. Sunstein, Animal Rights without Controversy, Law and Contemporary Problems 70 117 (2007)
2) Thomas G. Kelch, Toward a Non-Property Status for Animals, New York University Environmental Law Journal 6 531 (1998)
3) יוסי וולפסון "חיה לא ברורה" עורך הדין 12 118 (יולי 2011).
4) תמיר לוסקי "ניסויים בבעלי חיים – דוגמה מיושנת" גלילאו 14 (אוגוסט 2006).
5) Gene Baur, Farm Sanctuary: Changing Hearts and Minds About Animals and Food, Touchstone (2008)
6) Theodore Ziolkowski, Gilgamesh among Us: Modern Encounters with the Ancient Epic, Cornell University Press. 51 (2011)
7) Steven M. Wise, How Nonhuman Animals Were Trapped in a Nonexistent Universe, Animal L 1 15 (1995).
8) Steven M. Wise, The Legal Thinghood of Nonhuman Animals, Environmental Affairs 23 471 (1996).
9) Randy Schnepf, Energy use in Agriculture: Background and Issues, Congressional Research Service (2004).
10) Richard Heinberg, The Party's Over: Oil, War, and the Fate of Industrial Societies, Gabriola, BC: New Society Publishers (2003)
11) P. W. Richards, The Tropical Rain Forest, 2nd edition, Cambridge University Press (1996).
12) Boyce Rsenberger, Curb on U.S. Waste to Help Worlds Hungry, The New York Times 25.10.74))
13) William Christie, Lipid Analysis: Isolation, Separation, Identification, and Structural Analysis of Lipids, Ayr, Scotland: Oily Press (2003)
14) National Health and Nutrition Examination Survey, United States Center for Disease Control (2012).
15) Morris MC, Evans DA, Bienias JL, Tangney CC, Bennett DA, Aggarwal N, Schneider J, Wilson RS, Dietary Fats and the Risk of Incident Alzheimer Disease, Arch Neurol 60 (2): 194–200 (2003).
16) Chajes V, A. Thiebaut CM, Rotival M, Gauthier E, Maillard V; Boutron-Ruault MC, Joulin V, Lenoir GM, Clavel-Chapelon F, "Association Between Serum Trans-Monounsaturated Fatty Acids and Breast Cancer Risk in the E3N-EPIC Study, Am. J. Epidemio 167 (11) (2008).
17) Jorge, Chavarro; Meir Stampfer, Hannia Campos, Tobias Kurth, Walter Willett & Jing Ma, A Prospective Study of Blood Trans Fatty Acid Levels and Risk of Prostate Cancer, American Association for Cancer Research 47 (1): 943(2006).
18) Van Dam RM, StampFer M, Willett WC, Hu FB, Rimm EB, Dietary Fat and Meat Intake in Relation to Risk of Type 2 Diabetes in Men, Diabetes Care 25 (3) 417–424 (2002).
19) Mahfouz M, Effect of Dietary Trans Fatty Acids on the Delta 5, Delta 6 and Delta 9 Desaturases of Rat Liver Microsomes In Vivo, Acta Biologica et Medica Germanica 40 (12) (1981).
20) TC Lee N Tanaka PW Lamb TM Gilmer JC Barrett, Induction of Gene Amplification by Arsenic, Sience Magazine vol. 241 79 (1988).
21) Hans Ruesch, 1000 Doctors (And Many More) against Vivisection, Hans Ruesch Foundation (1989).
22) ( The Rise and Fall of Benoxaprofen, Rheumatology and Rehabilitation (November 1982.
23) ( W. H. Inman, F.H Goss, Drug Monitoring, New York: Academic Press (1977.
24) ( C Moroni, The Lancet 45 (7.1.84.
25) Guidance for Industry, Investigators, and Reviewers Exploratory IND Studies, U.S. Department of Health and Human Services, Food and Drug Administration (January 2006).
26) Suzanne E. Tallichet, Exploring the Link between Recurrent Acts of Childhood and Adolescent Animal Cruelty and Subsequent Violent Crime, Criminal Justice Review 29 304 (2004).
27) David Foster, Animal Rights Gain Support, Poll Shows, The Seattle Times (3.12.95).
28) H.L.I. Bornett, J.H. Guy, & P.J. Cain, Impact of Animal Welfare on Costs and Viability of Pig Production in the UK, Journal of Agricultural and Environmental Ethics 16 163 (2003).
29) Kelly Wilson, Why Pets Should be Reclassified as Inimitable Property Under the Law, Cleveland State Law Review 57 167 (2009).
30) Laura G. Kniaz, Animal Liberation and the Law: Animals Board the Underground Railroad, Buffalo Law Review 43 793 (1995).
31) (P.S. Atiyah & Robert Summers, Form and Substance in Anglo-American Law 134 (1987.
32) ( Josephine Donovan, Animal Rights and Feminist Theory, Signs 15 350 (1990.
33) A Solomon, Proceedings of the National Academy of Sciences 104 10998-11001 (26.6.07).
אינטרנט:
1) Naked ape: Humans lost body hair long before finding clothes (2003) www.redorbit.com/news/science/13258/naked_ape_humans_lost_body_hair_long_before_finding_clothes
2) Michel Montignac, The History of Man’s Eating Habits, The Montignac Method
www.montignac.com/en/the-history-of-man-s-eating-habits
3) Barrie McKenna, For U.S. farmers, subsidies the best cash crop (2012) www.theglobeandmail.com/report-on-business/economy/economy-lab/daily-mix/for-us-farmers-subsidies-the-best-cash-crop/article1813425
4) History of Nonhuman Animal Research
www.lpag.org/layperson/layperson.html
5) Humane Society International, About Animal Testing www.hsi.org/campaigns/end_animal_testing/qa/about.html
6) Zoo Statistics, www.statisticbrain.com/zoo-statistics
7) Horse racing revenues hit by rise of offshore gambling, www.bbc.co.uk/news/22854829 (2013)
8) Killer Inhabitants of the Rainforests, www.trendsupdates.com/killer-inhabitants-of-the-rainforests/
9) Calculating Deforestation Figures for the Amazon, www.rainforests.mongabay.com/amazon/deforestation_calculations.html
10) 2013 World Hunger and Poverty Facts and Statistics, www.worldhunger.org/articles/Learn/world%20hunger%20facts%202002.htm
11) Anna Gosline, Why Fast Foods are Bad, Even in Moderation (2006), www.newscientist.com/article/dn9318#.UhC9AtI9IuM
12) Ed Yong, Why is aspirin toxic to cats? Discover Magazine (2011), www.blogs.discovermagazine.com/notrocketscience/2011/03/29/why-is-aspirin-toxic-to-cats/#.UhDRUtI9IuM
13) Animal Experimentation in the United States (2007), www.all-creatures.org/saen/fact-anex-2007.pdf
14) Chris Carroll, Pentagon Insists Live Animal Testing Saves Lives (20.04.2013) www.military.com/daily-news/2013/04/20/pentagon-insists-live-animal-testing-saves-lives.html
חקיקה:
1) Code of Federal Regulations 40 CFR Part 158
2) חוק העונשין, תשל"ז-1977.
3) ס' 6 לחוק השבת אבידה, תשל"ג-1973.
4) ס' 22 לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967.
5) French Civil Code, Chapter 2 art. 528
6) German BGB, Book 1, Division 2, Section 90a
7) Article 4 of the Universal Declaration of Human Rights
8) חוק צער בעלי חיים (ניסויים בבעלי חיים), תשנ"ד-1994.
9) חוק צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חיים), תשנ"ד-1994.
10) Laboratory Animal Welfare Act of 1966, P.L. 89-544.
11) ס' 2 לחוק המיטלטלין, תשל"א-1971.
12) ס' 1 לחוק להגנת חיית הבר, תשט"ו-1955.
13) תקנות צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חיים) (הלעטת אווזים), תשס"א-2001.
פסיקה:
1) בג"ץ 9232/01 "נח" ההתאחדות הישראלית של הארגונים להגנת בעלי חיים נ' היועץ המשפטי לממשלה נז (6) 212.
2) רע"א 1684/96 עמותת "תנו לחיות לחיות" נ' מפעלי נופש חמת גדר בע"מ , נא (3) 832.
3) בג"ץ 2351/12 עמותת "תנו לחיות לחיות" נ' רשות הטבע והגנים (לא פורסם, 26.6.12).
4) רע"א 3898/04 קיבוץ להב נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 16.10.05).
5) בש"א (ת"א) 31831/05 קשת מדראנו 2005 בע"מ נ' יעל גרמן (לא פורסם, 06.07.05).
6) Bueckner v. Hamel, 886 S.W.2d 368, 370 (Tex. Ct. App. 1994).
7) בג"ץ 8770/03 העמותה למען מדע מוסרי נ' השרה לאיכות הסביבה (לא פורסם, 21.10.2004).