מתגעגעים אלייך כלבון יקר

דוני כלבי האהוב ליווה אותי במשך שתים-עשרה שנים
. זו מערכת היחסים הארוכה ביותר שהיתה לי, בעצם
דוני הגיע מצער בעלי חיים. מרכע שהתרגל אליי הפך להיות בן בית מושלם.
שקט, ידידותי לילדים, נוח ואוהב.
הוא אמנם אהב לרדוף אחרי עורבים, שרדפו אחריו בחזרה,
אהב לעשות את צרכיו בצמתים ובכניסות לבתים. אקסהביציוניסט שכזה.
הוא היה כלב חכם, ובלילות היה יוצא לעשות פיפי לבד, והיה חוזר הביתה לבדו.
לילה אחד הוא יצא לעשות פיפי. ונעלם.
חיפשתי אחריו בשכונה, תליתי מודעות, שאלתי אנשים. אף אחד לא ידע לאן הוא נעלם.
כעבור שבוע שלם, כשכבר איבדתי תקווה למצוא אותו, והייתי בטוח שהו מת,
פתאום אני מקבל טלפון.
מסתבר שזוג שגר בניין לידי יצאו לטיול עם כלבתם, ודוני ליווה אותם בטיול.
בסיום הטיול הם נכנסו הביתה, והוא זרם איתם.
למחרת הם טסו לחו"ל לשבוע, ובמקום לשחרר את דוני ולתת לו ללכת, הם שמו
אותו במיכלאת כלבים מזעזעת.
רק כעבור שבוע, כשחזרו הביתה, מצאו את השלטים שתליתי ברחוב, והתקשרו אליי.
הם הודיעו ששמו אותו במיכלאה, וביקשו כסף עבור ימי האפסון שלו שם.
כמובן שהם קיבלו ממני רק צרחות בתמורה.

ברגע שקיבלתי את השיחה יצאתי לאסוף אותו.
דוני היה שבור, מכוסה קרציות, מלוכלך, מסכן ומותש.
לאחר כמה ימים של ניקוי ומזון ואהבה הוא חזר לעצמו והתאושש.
דוני המשיך ללוות את משפחתי עוד שנים רבות,
והעניק לנו חום ואהבה אינסופיים.

מתגעגעים אלייך כלבון יקר