מעטים מבינכם מכירים את התחושה הקשה העוברת בגוף ובנפש כאשר צריך לסגור את מנעול התא בכלבייה בפניו של כלב מאוכזב עיניים .כלב שעדיין לא מצא בית .

הכלבים יוצאים לימי אימוץ ,חלקם מוצאים בית והשאר חוזרים למעצר לעוד שבוע של המתנה .הכלבן נאלץ להכניס אותם פנימיה , להתיר מן הרצועה  ולטרוק את השער עד ליציאה הבאה .לפעמים הכלבים נאבקים, הם לא רוצים לחזור לתא . הרבה יותר טוב שם בחוץ , בשמש , בדשא , בין אנשים ובעולם החופשי .

בסוף  כל שבוע בשישי ובשבתות אנו מקיימים ימי אימוץ לכלבים וחתולים חסרי בית . הם מחפשים בית הגון שיהיה אפשר סוף סוף לשים בו את הראש בלי לשמוע את טריקות הסורגים .

 כלביה גם אם תהייה הנקייה והמטופחת ביותר היא בית כלא לאלו אשר מרצים עונש על לא עוול בכפם. בית כלא לבעלי חיים מזכיר לי את הסיפור החסידי על ר' משולם זוסיא מאניפולי שהיה מלומד ורגשן גדול .הוא הקדיש את חייו לאיסוף כספים עבור פדיון שבויים שהיא מן המצוות החשובות ביהדות .

מספרים שבזמן שיטוטיו לאיסוף הכספים נתקל בפונדק עם כלובי ציפורים כלואות וכיוון שחש את צערן והשתוקקותן לחופש החליט "למתוח " את המצווה לפן בלתי קונבנציונלי ולשחרר את הציפורים השבויות מכלובן .

 הוא החשיב את שחרור בעלי החיים כמצווה שאינה נופלת משליחותו המקורית. בעל הבית קבל על הפסד ממון בעצם שחרור הציפורים ור' זוסיא מסביר שחובה על האדם לחקות את מעשי האל ש"רחמיו על כל מעשיו " ולנהוג בחמלה כלפי כל יצור חי .

 לצערינו בסיפור המתמשך של שחרור הכלבים והחתולים חסרי הבית אין פרק אפשרי של פתיחת השערים ושחרורם לחופשי .

 זה בדיוק החלק שלכם בסיפור ! רק אתם תוכלו לעשות זאת !

בכל סיפור אימוץ יש מידה של מצווה . הסיפור של ר 'זוסיא מסתיים בכך שאנו למדים ששחרור החיות היה לרצון ה' בכך שהאדם הכולא שתקף את הרב מאבד את רכושו ומעמדו והופך להיות מחזר על הפתחים. מי שלא ריחם על החיות לא זכה לרחמי שמים .

בימי האימוץ גורי כלבים וחתולים צעירים , בוגרים מעל שנה ושנתיים והכי חשוב הזדמנות לסוף טוב וסיפור הצלחה . מחכים לכם !!!!!