אני מאמינה בתהליכים -גם אלו שמייגע לעבור אותם .נכון שלפעמים נדרשת מהפכה כדי

לחולל שינוי  ורבים שנגמלו מעישון בין ליילה יאשרו זאת  אבל בדרך כלל  בדיקה מעמיקה

תאשר שגם שם ניתן היה לסמן נוכחות לתהליך ממושך שהבשיל, בקע את הקליפה, נבט

ופרץ החוצה ברגע המתאים .הדרך תמיד נסללת על ידי מישהו, גם אם אותו מישהו הוא האני

מי היה מאמין שגרגרנית כמוני שהכירה מקרוב את סינדרום האקורדיון על צדדיו הרבים –

התנפחה והתכווצה חליפות  וניסתה כל דיאטה אפשרית תגיע יום אחד למסקנה המתבקשת

שאין מנוס אלא לוותר על המתוקים  והמענגים שבסופו של דבר מיררו את חיי .מדובר

בתהליך ארוך של הכרת עצמי .הבנתי שוויתור פירושו לחיות במצב של ערנות – אני מוותרת

משמע אני ערנית לקיים סביבי , מסרבת מתוך הכרה .מעדיפה את הכלא שבחוץ  על הכלא

שאצור לעצמי מבפנים .הויתור האנושי הזה  כולל את הרגשות המעורבים שצפים בי לפעמים

כשאחרים סביבי מלקקים גלידה או מתענגים על עוגות עשירות מרקם – מקנאה לרגע

משלימה באחר ובסוף נכנעת לויתור המבורך .התהליך הפך אותי לאדם חזק פי כמה מימי

הגבוה שלי עצמי . לעיתים מדובר בהכשרה שהיא ארוע משמעותי בחיינו .

הכניעה לסוכר הלבן .

אומרים שהסבלנות היא עשב מר שנותן פרי מתוק ואני מרגישה זליגה בין מה שעובר על

תהליכי הגופנפש שלי עם העבודה הציבורית שבחרתי בה .קיים שיפור ביחסן של הרשויות

לבעלי החיים .תקציבים לעיקור חיות חסרות בית הפכו למיינסטרים, עבודת חריש שעשינו

לפני עשר שנים נותנת היום פירות ראשוניים .מבינים שם למעלה כמה זה חשוב . יותר ויותר

רשויות מקומיות מתקצבות , משרד החקלאות מקצה סכומים למרפאות עיקורים לכלבים

וחתולים אלו .הסבלנות , הטיפות הרבות שטיפטפנו הכל מקבל מימד מעשי והותנע תהליך

שתופס תאוצה .בשנה הזו אני מקווה להעמיק תהליכים קיימים – הצבתי לי זאת כמטרה

אישית וחברתית .

הגוף והנפש האנושית מכילים שני מנועים המתקיימים זה לצד זה .האחד רוצה לשמר את

הקיים ומתנגד לכל שינוי – מנוע זה עושה הכל כדי לשמור על חום גוף קבוע , בודק שכל

המערכות עובדות כסדרן כמו תמול שלשום ללא זעזועים מיותרים .אנו חוששים לטלטל את

הסירה במערכות היחסים שלנו גם אם הן רחוקות מלהיות טובות עבורינו . הכל רק כדי

להצמד למוכר .המנוע השני סולד מהקבוע והשגרתי ודוחף אותנו קדימה לשינוי, לעוד תואר ,

עוד השגים , עוד כסף , קידמה או פיתויים  לעבר הבלתי ידוע . השינוי מפחיד ומאתגר בו

זמנית .הנסיון שלי מראה שכדי לחיות בשלום עם שני הגלגלים הללו ולהגיע להשגים יציבים

כדאי ומומלץ ללכת על תהליך של שינוי יסודי במטרת אל חזור אבל כזה שיגיע מתוך תהליך

של חריש איטי .בדרך זו שני המנועים מגיעים לידי סיפוק – השינוי מתרחש אבל בשקט

הפעילות למען בעלי חיים מציבה אתגרים וקשיים לא מעטים אך היא מאתגרת ומספקת

וביציבות והשאיפה למעלה .

באותה מידה .אלו אשר רוצים לקום ולהשפיע מוזמנים תמיד להצטרף .