נשמה של כלב

בשבוע שעבר התמוטט הכלב שלנו בשעת בוקר מוקדמת והתעוררנו לקול בכיו . חומד שלנו

כבר לא צעיר ויש לו רקורד של בעיות רפואיות לא פשוטות שקפצו עליו בשנה האחרונה

 .אנחנו מטפלים באדיקות ובסבלנות ,רואים שקשה לו אבל התאבון בריא, הזיק בעיניים ער

והאף עוד רוצה להריח את שאריות הצרכים של חבריו לשכונה . הכלבים שלנו הם הנשמה

של המשפחה. בלעדיהם חסר אותו חלק שקשה להסביר את קיומו אבל בהעדרו הוא מורגש

בכל רגע .עצב גדול ירד עלינו משהבנו שחומד כבר לא יהיה הכלב שהכרנו בצעירותו .

מהיום ילך לאט יותר ולרוץ כבר לא בא בחשבון .כרגע אנחנו מוגבלים גם בתנועה ועברנו

להשתמש בביטוי "לרדת עם חומד " מאשר " לטייל עם חומד " – אין כוח לטייל כרגע .אנחנו

מקווים שיתאושש -חומד סיפור אהבה שלנו. אני לא מדמיינת את מסלול חיי וחיי משפחתי

בלעדי הכלב המופלא הזה שרדף אחרי ברחוב לפני אחת עשרה שנה -רדף ולא הרפה .נכנס

לרכב שלי והודיע לי שבחר בי   . לקחתי חופש מהעבודה שלושה ימים כדי להיות איתו ,הוא

שוכב לידי ישן ואני ממעטת לצאת מן מהבית, משתדלת לעשות כמה שפחות – פשוט להיות

איתו . בימים אלו אני קוראת את ספרו האחרון והמצוין של אהרון אפלפלד " האיש שלו פסק

לישון " . הספר מדבר על ימיו כנער שהגיע לארץ לאחר השואה ובחלומותיו  נזכר בימי

ילדותו , בהוריו , בבית בו גדל ובכלבו האהוב מירו  ……הוא נזכר בשיחות עם אימו….

"היכן מירו שלנו  " שאלתי .

“אתה ודאי זוכר שבשעתו שאלנו עצמינו אם גם לכלבים יש נשמה . אבא משום מה לא נקט

עמדה , אבל אתה ואני סברנו  , נכון יותר בטוחים היינו , שלכלבים , במיוחד למירו שלנו ,

יש נשמה . לי המון ראיות ,לא את כולן אני זוכרת עכשיו , אך את זאת אני זוכרת , בגיל שש

עקרו לך את השקדים ואתה שכבת בבית החולים . כל הימים ששכבת בבית חולים רבץ

מירו אבל בפינתו , לא אכל ולא שתה , ורק כששבת הביתה ניגש מירו לטעום מידך.

אתה זוכר ? “   “ ודאי שאני זוכר .”  “רק יצור שיש לו נשמה יכול לחוש למרחוק

 ולהבין.”  ……..  וזכרונות נוספים עולים …..

 “…לאחר מכן יושבת אמא בכסא נוח וקוראת ואני יושב על הדשא ומשחק בקוביות הגדולות

 שהביא לי אבא מן המנסרה . הכלב שלנו מירו יושב ועוקב אחרי בשקידה . מירו הוא נשמתו

 האילמת של הבית . עיניו גדולות ושתי אוזניו הארוכות משתפלות על צדעיו .כשאמא עסוקה

הוא צמוד אלי ,וכשאמא דואגת הוא קרוב לרגליה ודואג עמה .אם נעלם מפתח או כלי הוא

משתתף בחיפושים , ולפרקים בכוח חוש הריח שלו מוצא אותו .הוא כנראה רואה מה שאנחנו

לא רואים . אחר הצהרים כשהעייפות נופלת עלי , אני מניח את ראשי  בין כרעיו ונרדם .

קרבה כזאת אין אדם יודע אלא בביתו הראשון .”

אני מסכימה עם אפלפלד. לכלבים יש נשמה  ,אולי לא בהגדרה הדתית של המילה אבל

בהחלט בהגדרה הרגשית שלה . חומד וריי שלנו הם נשמות מתוקות ויפות .גדולתה של

נשמת הכלב היא  ביכולתה לראות אותנו על כל כל חולשותינו ולהמשיך ולקבל אותנו כפי

 חומד מתאושש אמנם עדיין חלש אבל כל המשפחה מתעניינת ואפילו השכנים עוצרים אותי

"מה שלום הכלב ? “ הם שואלים .במשך שנים התרגלו לראות אותם ביחד את חומד וריי אבל

כעת לא ניתן לצאת יחד לטייל .ריי תוססת ורוצה לגמוע מרחקים וחומד חלש ומתקשה

בהליכה. כמות היציאות הוכפלה ,הילדים עוזרים ומקווים יחד איתי שירגיש טוב יותר .

שאנו באהבה רבה , בלי טינות ובלי כעסים מצטברים .