הסיפור של ליצ'י התחיל כמו רבים אחרים – בשיחת טלפון .הפעם הייתה על הקו רעות –

אחת ממתנדבות העמותה שסיפרה לי כי הייתה עדה לתאונת דרכים בה הייתה מעורבת

כלבה צעירה .הכלבה נפצעה ונותרה חסרת תנועה על הכביש .רעות פינתה אותה לבית

החולים הווטרינרי בבית דגן ושם אושפזה במחלקת טיפול נמרץ וקיבלה טיפול מכל הלב

לאחר שהתבררו הפגיעות והנזק שנגרם לרגליה הדקיקות רעות החליטה לשקם את הכלבה

בביתה לתקופת הבראה .באותו זמן נבחר שמה ליצ'י על שם הפרי האקזוטי . ליצ'י כלבה

מגזע סלוקי מעורב התגלתה ככלבה עדינה ואצילית . התהליך היה ארוך וליצ'י חזרה בקושי

רב ללכת . בהתחלה עם צליעה קשה ובולטת ומאוחר יותר עם ניידות משופרת ומצב רוח

חיובי .חיפשנו לה בית ועברו חודשים רבים ואיש לא התעניין בכלבה הצולעת . אנחנו היינו

באחד מימי השישי הגיעו למתקן האימוץ שלנו שני בחורים צעירים , בני דודים , שהחליטו

לתרום זמן ומאמץ לקדם כלבים לבתים חדשים . הסברתי להם שאני שואפת לכך שהכלבים

יקבלו יחס אישי וכל מתנדב יקח על עצמו כלב כפרוייקט מחויבות אישית .הם שאלו מיהו

כרגע הכלב שזקוק יותר מכל והכרתי להם את ליצ'י האהובה שלנו שכבר עברה כל כך

הרבה בחייה הקצרים .הבחורים הצעירים התחברו אליה מיד וקשה להסביר בהגיון אבל אני

הרגשתי שבו ברגע גורלה השתנה ו"נפתח " .הם פינקו אותה והתרכזו רק בה . תוצרי תשומת

הלב לא אחרו להגיע ותקופה קצרה מאוד ,שבוע או שבועיים לאחר מכן הופיעה גברת

מיוחדת ליום האימוץ וביקשה לאמץ את הכלב הזקוק ביותר לבית כרגע . מיד חשבתי על

ליצ'י והגברת לא היססה .הכירה , ליטפה , התאהבה, הזמינה מונית ונסעה עם התוספת

החדשה למשפחה לחייה החדשים .מאז אני שומעת פרקים שמחממים מאוד את ליבי

.הכלבה התאקלמה , נכותה כמעט שאינה מורגשת , היא שמחה , רצה ומשתוללת כמו כל

כלב אחר . נראה כי מצאה את מקומה בעולם ואני יודעת שלמאמצים סומן וי גדול בעולמות

הגבוהים יותר .כל אימוץ כלב מעמותה  הוא מצווה בעיני ואימוץ כלב עם צרכים מיוחדים

כדרכם של רופאי הצוות .

מאוהבים בה והצוות כולו נקשר אליה מאוד .

מצווה כפולה .אני אסירת תודה למשפחות המאמצות והמשקיעות כן ירבו כמותם .