ההכרות שלי עם ג'וי הולכת שנה לאחור .היא הופיעה כגורה קטנה ויפיפייה באחת מתחנות ההאכלה שלי מאימא לא ידועה .

היא הצטרפה למעגל ומיד כשהיה אפשר דאגתי לעקר ולחסן אותה. אני מכירה לפחות עוד ארבעה מאכילים בסביבה וכולם התאהבו בה כמוני .זה לא רק היופי ,זה משהו באישיות הכובשת שלה שמשך את כולנו ."האפורה שלנו " שמעתי מישהי קוראת לה , "היפה האפורה " קרא לה מאכיל אחר .לפני כשלושה חודשים שמתי לב שהיא חסרה פעם אחר פעם והתחלתי לדאוג .עליתי לדירת אחד המאכילים והוא סיפר לי שראה אותה פצועה קשה וכל מאמציו ללכוד אותה נכשלו  והיא נעלמה .דמיינתי את הגרוע מכל ,חשבתי שמתה לבדה וכואבת .בכל זאת חיפשתי ,השארתי הודעות ואז מישהי חזרה אלי וסיפרה שהיא והשכנים אספו אותה לביתם .מרוגשת ודומעת רצתי לשם לראות אותה ופגשתי חתולה חבושה ומפוחדת במרפסת סגורה .הם סיפרו לי על מסכת הטיפולים שעברה ,השתתפתי בשק אוכל וכסף להוצאות .שמרתי על קשר רציף ואז הם התקשרו לספר שהווטרינר קבע שיש לכרות את כף רגלה האחורית .הם הביעו אז כבר חוסר יכולת להתמודד עם הסיפור שלה .אספתי אותה אלי לתקופת הניתוח וההחלמה .ביומיים הראשונים כשהגיעה נכנסה מתחת לארון וסירבה לצאת אבל עכשיו התאקלמה ,עברה את הניתוח והחלימה .

היא יפיפייה ,טובה מתלטפת, נוחה מאוד ושקטה בלילות  ואפילו מרשה לי לנשק אותה על הראש .חמש אצבעות בכף רגל אחורית לא משנים את מהותה כמדהימה .

יתכן ובגלל הנכות החתולות הוותיקות שלי מתקשות לקבל אותה ונכון להיום לא מצליחה לצאת מן החדר מה שאומר שמאז שנאספה מהרחוב לא ראתה אור שמש .יתכן ועדיף שתהיה החתולה היחידה בבית .

כתבה זו נכתבה לפני שנה ומשלא הצלחתי למצוא בית חדש לג'וי היא נשארה בבייתנו והפכה לחלק מהמשפחה כך שהנס של ג'וי הוא כפול ומכופל .