הסיפור של מוקה התחיל לפני כחודשיים כאשר תושבת ראשון לציון פנתה למתנדבת עמותת "ראשון אוהבת חיות " וסיפרה על כלבה של שכנתה שחיה כבר מספר שנים בחצר מוזנחת, קשורה לשרשרת ברזל קצרה למלונה, חשופה לשמש וגשם כל השנה וכמעט ולא יוצאת לטיולים. היא סיפרה שגם אוכל ומים היא נותנת לה בעצמה וזאת כיוון שהיא לא רואה שדואגים לה באופן יומיומי. מתנדבת נוספת מטעם העמותה יצאה לשטח לבדוק את מצב הכלבה וגילתה כלבה מתוקה ביותר, לא צעירה, עם מום ברגל הקידמית שחיה בתנאים לא תנאים וצמאה לליטוף ואהבה.

פנינו לשירות הוטרינרי בבקשה שישלחו פקח לבדוק את התנאים בהם מוחזקת הכלבה. הפקח היה וסגר את הפנייה בהערה כי הכלבה זקנה ונכה וכי יש אוכל ומים…

החלטנו לדבר עם הבעלים ולבדוק אם אפשר להשיג שיתוף פעולה ולשנות את תנאי מחיתה של הכלבה. אבל כאשר הבנו שאין סיכוי רב שאכן יתרחש שינוי, הצענו לבעלים שנחפש לכלבה בית חדש. הבעלים הסכימה ואף אמרה שזה יקל עליה ומקווה שנמצא בית טוב. ערכנו ביקור נוסף, צילמנו, פירסמנו וקיווינו לפניות. לא קל למצוא בית לכלבה בוגרת, גדולה ונכה כשיש כל כך הרבה כלבים שמחפשים בית חם. היו מספר טלפונים, פניות שלא התממשו אבל אז הגיע הטלפון המיוחל… סטודנט נחמד מירושלים שכבר הרבה זמן רצה לאמץ כלב משלו (אחרי שהכלב המשפחתי נשאר אצל ההורים), ראה את הפירסום על מוקה והתאהב. המפגש התעכב עוד כמה ימים וביום המפגש גם גילינו על פי מספר השבב של מוקה שהיא בת 11. חששנו מאוד שהבחור עם כל הרצון הטוב יוותר עליה אבל כשסיפרתי לו הוא אמר שנפגשים בערב ושהגיל אינו גורם שימנע ממנו לאמץ אותה!

המפגש היה מרגש והיה ברור שזה סיפור אהבה ממבט ראשון . מוקה קיבלה את הבחור ושותפו לדירה כאילו חיכתה רק להם, קפצה והתהפכה על הגב לקבל ליטופים בבטן כמו גורה קטנה וקיבלה חיבוקים כמו שכנראה לא חובקה כבר כמה שנים טובות… אחרי חצי שעה ושינוי שמה לאלבה (שם שהמאמץ כבר הכין מראש והסביר שהמשמעות היא "שחר" בספרדית לסמל את השחר החדש בחייה) היא כבר היתה בדרכה למעונה החדש. למחרת קיבלנו תמונה של אלבה, אחרי מקלחת, נקיה ומאושרת מתפנקת על הספה מול התנור, כנראה עדיין מהרהרת בדרכה הכלבית בכל הטוב הזה שזכתה בו בערוב ימיה ….